אני מכירה אחד שקפץ מקומה רביעית.
הוא לא מת.
היו כאלה שאמרו שגם להתאבד צריך לדעת וחבל שלא קפץ ראש וגמר עם זה.
אותם אלה גם העדיפו לא לראות יותר את גופו המעוות ונטול הרגליים, ואני לגמרי לא מאשימה אותם אבל הם לא יודעים מה הם הפסידו: מאדם יהיר ונפוח הוא הפך להיות איש שיחה מעניין ופתאום גם למד להקשיב - לא רק לדבר, וגם להתעניין באחרים - לא רק בעצמו, ובגדול, השינוי שחל בו מאז הקפיצה היה מאוד דרמטי ו

מרגש, סוחף, מזעזע, מרטיט ובועט.
סיפור אנושי מחריד ונוגע ללב, הספר כתוב בצורה מרשימה, הגיבור סרקסטי, סובל, מתייסר ובסוף צוחק על הכל.
אני אישית נסחפתי אחרי הכותב, השנינות וההסתכלות על הדברים מנקודה של כוח במקום שבו הוא חולשה. הפיכת החולשה לכוח היא גדולה אנושית שמעטים מסוגלים לה <mark>ג'ים קניפפל</mark> מסוגל. קניפפל בעל הומור שנון והתבטאויות שקולות ומשעשעות על נושא שהוא רציני.