בכל יום רביעי היא הולכת לבקר את אימא שלה בבית המשוגעים, שם סורגת האם אותו סוודר כבר עשרים שנה. פעמיים בשבוע היא מנתחת את "תורת-הסיכויים" על הספה הפרחונית המכוערת של הפסיכולוגית האנגלוסקסית שלה, שמחביאה את בעלה הרומני במטבח. בימים היא מטפלת בילד שלה, עוד מעט בר-מצווה ועדיין תינוק מגודל - היא קוראת לו "המפלצון" - ובלילות היא כותבת מכתב ארוך כגלות ציון לאמו הגדולה של האהוב שזנח אותה בגיל 16.
מה היא רוצה? מה רודף אותה? מה אוכל אותה? מסע מטורף, מצחיק ומרגש למוחה המקאברי של אישה צעירה שרוצה הכול, אבל לא יודעת איך משיגים את זה.
הרומן אני ואימא בבית-המשוגעות זכה בפרס אס"י לשנת 2009.
"זהו ספר מלא תשוקות וכתוב בלהט, מערב דימויים מפתיעים בשפת סיפור ישירה, דיבורית, ומגולל הוויה אנושית סגורה בתוך עצמה ורבת חיוניות. כתיבתה המקורית של יעל ישראל, בורחת מן הבנליות, מלאת סקרנות, רבת תובנות וחפה מכל זיוף. בזכות הישגים אלה היא ראויה לפרס אס"י".
(מנימוקי השופטים: פרופ´ זיוה שמיר, פרופ´ אביבה דורון, ד"ר חיים נגיד).
יעל ישראל היא סופרת, עורכת ספרותית, מבקרת ספרים וסרטים ומנחת סדנאות כתיבה. ספריה הקודמים: יצאתי לחפש מחסה, קובץ סיפורים, עם עובד 1993; רואות מכאן את כל העולם, רומן, הקיבוץ המאוחד, 1997; סוף סוף רומן, רומן, חרגול, 2000; יקירנט, רומן רשת שנכתב בשיתוף עם נולי עומר, ופורסם בהמשכים ב-YNET במשך חודשיים בשנת 2007. רבים מסיפוריה ראו אור באנתולוגיות בעברית ובתרגום לספרדית.