את הספר הזה קראתי לראשונה לפני מס' שנים, באנגלית, מבלי לדעת שהז'אנר שאני הכי אוהב בתחום המד"ב, הלא הוא הסייברפאנק, התחיל בזכות הספר הזה.
סייברפאנק הוא ז'אנר מדע בדיוני שכמו ז'אנרים אחרים בתחום, מתמקד באופן נרחב בהתפתחויות טכנולוגיות מואצות, אבל בשונה מרוב ספרי המדע הבדיוני, הוא גם בוחן את ההשפעה של הטכנולוגיה על חיי היומיום, על המרקם האנושי והיחסים הבין אישיים, על אהבות, חיים רומנטיים, סקס, החברה

#
מתחילת הקריאה הוא הצליח לעקוף את המוח ועבר ישירות לדמיון. זה ספר שנכתב על ידי סופר מדע בדיוני מחונן, שבניגוד לספרים "אמיתיים" בז'אנר אינו עוסק בעתידנות. הוא ממוקם בזמן הווה. הוא גם אינו עוסק ביקום אחר. זה היקום שלנו ואין בספר שום רמז לעובדה שקיימים (אולי, ודאי) יקומים אחרים עם יצורים אחרים. כל האנשים עליהם הוא מדבר הם אנשים בשר ודם שאנחנו פוגשים כמוהם בתקשורת, ברשתות חברתיות (שפה הם מכונות "פור

ספר שעשה הרבה רעש כשיצא לאור ב-1984 אבל כיום עבר זמנו. בסוף שנות השבעים קם הזרם התרבותי הנקרא סייברפאנק (פ' דגושה) - שילוב של מד"ב, תיאוריות קיברנטיות ו"ערכי" תרבות הפאנק, שהייתה בשיאה באותם ימים. אחד ההוגים של הזרם הזה היה הסופר <mark>ויליאם גיבסון</mark> שספרו "נוירומנסר" יצא לאור ב-1984 ועורר הרבה רעש. בספרות ובאומנות זרם הסייברפאנק דעך אחרי מספר שנים, אבל בקולנוע הייתה לו השפעה על לא מעט יוצרים - הדוגמאות

נוירומנסר. השם הזה מעביר בי צמרמורת עד היום.
זה לא ספר קל. הוא עמוס במונחים מתחום הסייבר-פאנק, ביניהם כאלו שלא מתרגמים טוב לעברית.
תוסיפו לכך את העלילה המפותלת והלא ברורה ותקבלו ספר שבמקרה הטוב יכל לקבל 4 כוכבים וגם זה בקושי.
אבל - חשוב לזכור, היום הספר הזה לא היה מקבל יותר מ4 כוכבים, אך כשהוא יצא הוא לא היה מקבל אחד.
והסיבה לכך היא שהוא התחיל את כל הז'אנר של הסייבר פאנק.
שתלים ביוניים, ממש

סייברפאנק: סגנון ספרותי שמתאר עתיד קודר, לאחר מלחמה או מגפה, בו טכנולוגיה מתקדמת מאוד, ניכור חברתי ושלטון תאגידי שרומס את האזרח הקטן, הם המוטיבים העיקריים.

בחרתי לפתוח את הביקורת לספר המורכב הזה עם ההגדרה של ספרות הסייברפאנק, בזמן שבו אני מחויבת ללבוש מסכה כשאני יוצאת מהבית, מתקשרת עם העולם בזום, ונתונה תחת סגר. האם הסייברפאנק כבר כאן? האם אני חיה אותו? האם נכבלתי בשרשראות העתיד האיום והנורא הז

ממרחק הזמן (מעל שני עשורים, 2026) אני מרגישה שהספר נטוע מאוד ואפילו יותר מדי בתרבות המחשבו של שנות ה-2000 (פורומים בכל נושא אזוטרי ככל שיהיה, התכתבויות דרך מיילים). הרגשתי שהספר קצת מרוחק ממני, ולא הבנתי מה התובנות שעליי ללמוד ממנו.

לאחר קריאת הביקורות באתר אני יכולה אולי קצת להבין יותר מה הגאוניות שמוצאים בספר: העולם שמבוסס על טרדנדים ושיווק, עולם שבו הכול הופך למוצר נצרך, בוודאי אנחנו המשתמשים

אלוהים ברא את האדם, והאדם המציא את המכונה וכשהמכונה פיתחה בינה ומודעות לעצמה התחילו הבעיות...
הפתיחה הזאת יכלה ויכולה לשמש עשרות פתיחות לסיפורים ולסרטים אפוקליפטיים אבל לכל יש ההתחלה, יש רובד שורשי והתוצר הוא עולם דיסטופי; עולם שנשלט, בתום מלחמות עולמיות ומחלות נגיפיות בעלות תמותה רבה, על ידי תאגידים תעשייתיים וקיברנטים שבראשם עומדות משפחות חזקות, סוגדות לתרבות המזרח וחיות לפי קוד הציות המשפחתי ה

קראתי לא מעט ספרי פנטזיה ומדע בדיוני עוד מימי מילדותי הרחוקה אבל אוסף גיבובי שטויות כאלה לא נתקלתי. קראתי במקביל את הספר בשפת המקור באנגלית. חשבתי שהאשמה בגיבוב המילים הלא מובנות היא באשמת המתרגם, לא המתרגם תרגם את הגיבוב מילים והאין עלילה לעברית. לא מצאתי עלילה ולא מזור במקור האנגלי. ועןוד קראתי פעמיים !!!!