ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום שני, 1 באוקטובר, 2012
ע"י רונדו
ע"י רונדו
ספר שעשה הרבה רעש כשיצא לאור ב-1984 אבל כיום עבר זמנו. בסוף שנות השבעים קם הזרם התרבותי הנקרא סייברפאנק (פ' דגושה) - שילוב של מד"ב, תיאוריות קיברנטיות ו"ערכי" תרבות הפאנק, שהייתה בשיאה באותם ימים. אחד ההוגים של הזרם הזה היה הסופר ויליאם גיבסון שספרו "נוירומנסר" יצא לאור ב-1984 ועורר הרבה רעש. בספרות ובאומנות זרם הסייברפאנק דעך אחרי מספר שנים, אבל בקולנוע הייתה לו השפעה על לא מעט יוצרים - הדוגמאות הבולטות הן "בלייד ראנר" (1982) ו"המטריקס" (1999).
הקו העלילתי של הספר אמנם מעניין (האקר וסייבורגית הפועלים בעולם אפוקליפטי סטייל בלייד-ראנר, הנשלט ע"י תאגידים כוחניים, מעצמות דורסניות ופושעי-על) אלא שסגנון הכתיבה של גיבסון, המבנה הלא סטנדרטי של הספר והתרגום הגרוע הופכים את הקריאה למשימה בלתי אפשרית, כמעט.
כדי לקרוא את הספר צריך לעבור מספר משוכות: המשוכה הראשונה היא סגנון הכתיבה התמציתי, הנוקשה וה"מלוכלך" של גיבסון עם רצף של המון משפטים קצרצרים שלא תמיד יש קשר ביניהם. המשוכה השניה היא מבנה הספר המכיל הרבה מאד תת-פרקים קצרים (חלקם בני פחות מ-10 שורות) שגם ביניהם אין תמיד קשר והמשוכה האחרונה היא התרגום הגרוע של דני פלג. למונחים שגיבסון המציא בספר יש קשר אסוציאטיבי למילים בשפה האנגלית כך שניתן להבין אותם, לעומתו דני פלג תרגם את המונחים הללו למילים ששלף כנראה בצורה אקראית מארכיוני האקדמיה ללשון... כך שלך ותבין, לדוגמא, ש"המשרעה" זו ארה"ב בעתיד.
את הספר בעברית קניתי כשיצא כאן ב-1994 (10 שנים לאחר יציאתו בעולם), פעמיים ניסיתי לקרוא אותו ונשברתי אי-שם בחלק השני. לאחרונה קראתי את הספר באנגלית כדי לדעת איך הוא מסתיים... אבל כלל לא נהניתי מהקריאה.
לסיכום: יש הרבה מאד ספרי מד"ב טובים ורק מעט זמן לקרוא, כך שעל הספר הזה בהחלט אפשר לוותר.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
י. ווליס
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
אם יש סיגנון שמגיע עם סיבה טובה, הרי שזה האחד
במד"ב הסיגנון הוא אמצעי להעביר תחושה של מציאות אחרת. לא להתיפיף או להרשים מבקרים וזורמי תודעה (ע"ע כל יורשי הנרי מילר לדורותיהם), אלא לתת לקורא טעם מצורת החשיבה והחוויה שתהיה בעתיד.
לכן יש ערך *סיפורי* לסיגנון במד"ב (אצל פרנק הרברט למשל), כאשר הוא נעשה נכון, כמובן. |
|
|
י. ווליס
(לפני 3 שנים ו-4 חודשים)
'המשרעת' היא המאטריקס...
שפעם היתה גם 'מטריצה' אבל המתרגם החליט שהיא תהיה 'משרעת' (שהיא בעברית מונח מתמטי קרוב - אמפליטודה במקור).
|
|
|
רונדו
(לפני 13 שנים)
לגשם: אני מסכים עם הסכמתך לא להסכים ;-)
תראה, יש ספרים קשים לקריאה בגלל הסגנון והמבנה - למשל "בדרכים" של קרואק שכתוב כמגילה אחת ארוכה מתחילתו עד סופו, אבל הוא אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי - ויש ספרים שכתובים בצורה מעצבנת (כגון "נוירומנסר") אולי כי הסופר רוצה להראות עד כמה הוא קול/חדשני/אוונגרדי אבל בדרך הוא מאבד את הקוראים...
|
|
|
yaelhar
(לפני 13 שנים)
גם אני לא התלהבתי.
|
|
|
גשם גופריתני
(לפני 13 שנים)
אני לא מסכים.
הספר הזה הוא אחד הספרים שעוררו בי את האהבה לסייברפאנק מלכתחילה. קראתי אותו כבר מספר פעמים, וכן עוד מספר ספרים של גיבסון - וזה פשוט הסגנון כתיבה שלו, מאוד מסורבל אמנם ורווי במעין סוריאליזם פרוזאי, אבל זה מה שעושה אותו לכה מיוחד.
יש לו סיפור אחד מBurning Chrome שנקרא Johnny Mnemonic וביימו על פיו גם סרט בשנות ה-90 עם קיאנו ריבס. בעיניי זה היה אתגר להבין מה לעזאזל הולך בסיפור הזה, למרות שאת הסרט לא מסובך להבין בכלל, נורא סטנדרטי. הסיפור, לעומת זאת, שבעיניי משקף את הכתיבה ה"עמוסה" והקשה של גיבסון, הוא בליל של כאוס שקשה לקרוא לו עלילה, ואני מסוגל להבין מדוע זה לא יהיה כוס התה של רבים. אני, באופן אישי, מאוד מעריך. |
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
