“הזמן הוא 4 באוקטובר, 2003, השעה 14:10. המקום- מסעדה מצליחה על חוף ימה של חיפה. גדושה משפחות, שכן יום שבת הוא יום שבו רבים צובאים את חוף הים. בין הסועדים נמצאת גם מחבלת מתאבדת, אשר בסיום הארוחה (עליה היא מקפידה לשלם), מפעילה את המטען שלגופה. מסעדת מקסים נמצאת מול ביתי. רכשנו את הדירה לא מזמן, ומחלון הסלון ניתן לראותה. כמובן שמאז היא שופצה, ובמקום הוצבה אנדרטה לזכר 21 הקורבנות. בכל פעם שאני חולפת”

“התחלתי לקרוא את הספר הזה כי תמיד מעניין אותי לדעת מה בנפשו של אדם, גם אם הוא רוצח. אבל היה לי קשה, היה לי קשה כי הגברת שכתבה את הספר מתבטאת בצורה איומה כלפי נפגעות תקיפה מינית ולא בא לי לתת לה במה בצורת קריאת הספר שלה. היה לי קשה, כי בין השורות, בין ציטוט אחד למישנהו של המרואיינים, היא הוסיפה הערות מתנשאות. היה לי קשה, כי הספר מיצה את עצמו הרבה לפני שהגיע לאמצע, פשוט כי הספר הוא הקאה אחת גדולה”

“ספר בעל תובנות מעניינות ביותר על הסיבות האמיתיות שמוליכות נשים לצאת לפיגוע התאבדות המוני ולרצוח עשרות של אזרחים חפים מפשע. מתברר, שהכול קשור לסיבות אישיות של נידוי חברתי קודם של האישה. להערכתי מדובר על ספר חשוב מאין כמוהו!! ההחלטה להתאבד הזכירה לי את מה שפרויד כתב על "ארוס" מול "טננטוס" (יצר המוות), כשלא טוב לך והחיים שלך והקשרים החברתיים שמסביבך פגומים, האדם פונה לתהליך של הרס עצמי, טננטוס, יצר ה”

“ספר מנקודת מבט קצת יותר מדי עדינה וסלחנית, אין הצדקה למעשה שהורג פוצע ופוגע בעשרות אנשים. ברור שלמחבלות יש והיו חיים לא קלים ומעיקים ושזה לא תמיד מבחירתן, אבל הדרך שלהן להתאבד ולפגוע בככ הרבה אנשים בשביל כבוד (שבסוף הן לא מקבלות אותו ונחשבות לבושה במשפחה) היא נוראית ולא נכונה. אין שום דרך להצדיק את המעשים האלה. צד מעניין לקרוא ולהתעניין בו אבל אני לא מסכימה בכלל.”

“הזמן הוא 4 באוקטובר, 2003, השעה 14:10. המקום- מסעדה מצליחה על חוף ימה של חיפה. גדושה משפחות, שכן יום שבת הוא יום שבו רבים צובאים את חוף הים. בין הסועדים נמצאת גם מחבלת מתאבדת, אשר בסיום הארוחה (עליה היא מקפידה לשלם), מפעילה את המטען שלגופה. מסעדת מקסים נמצאת מול ביתי. רכשנו את הדירה לא מזמן, ומחלון הסלון ניתן לראותה. כמובן שמאז היא שופצה, ובמקום הוצבה אנדרטה לזכר 21 הקורבנות. בכל פעם שאני חולפת”

“התחלתי לקרוא את הספר הזה כי תמיד מעניין אותי לדעת מה בנפשו של אדם, גם אם הוא רוצח. אבל היה לי קשה, היה לי קשה כי הגברת שכתבה את הספר מתבטאת בצורה איומה כלפי נפגעות תקיפה מינית ולא בא לי לתת לה במה בצורת קריאת הספר שלה. היה לי קשה, כי בין השורות, בין ציטוט אחד למישנהו של המרואיינים, היא הוסיפה הערות מתנשאות. היה לי קשה, כי הספר מיצה את עצמו הרבה לפני שהגיע לאמצע, פשוט כי הספר הוא הקאה אחת גדולה”

“ספר בעל תובנות מעניינות ביותר על הסיבות האמיתיות שמוליכות נשים לצאת לפיגוע התאבדות המוני ולרצוח עשרות של אזרחים חפים מפשע. מתברר, שהכול קשור לסיבות אישיות של נידוי חברתי קודם של האישה. להערכתי מדובר על ספר חשוב מאין כמוהו!! ההחלטה להתאבד הזכירה לי את מה שפרויד כתב על "ארוס" מול "טננטוס" (יצר המוות), כשלא טוב לך והחיים שלך והקשרים החברתיים שמסביבך פגומים, האדם פונה לתהליך של הרס עצמי, טננטוס, יצר ה”

“ספר מנקודת מבט קצת יותר מדי עדינה וסלחנית, אין הצדקה למעשה שהורג פוצע ופוגע בעשרות אנשים. ברור שלמחבלות יש והיו חיים לא קלים ומעיקים ושזה לא תמיד מבחירתן, אבל הדרך שלהן להתאבד ולפגוע בככ הרבה אנשים בשביל כבוד (שבסוף הן לא מקבלות אותו ונחשבות לבושה במשפחה) היא נוראית ולא נכונה. אין שום דרך להצדיק את המעשים האלה. צד מעניין לקרוא ולהתעניין בו אבל אני לא מסכימה בכלל.”