יש ספרים שעושים לך צמרמורת. יש כאלה שמתקרבים אליך קירבה מסוכנת, ואתה יודע שתיבלע בתוכם אם תרשה להם. מצד שני יש את הספרים שהם "כמעט" - כמעט נוגעים בך. נכונים, אבל יש משהו שמפריע, כאלה שהזרות שהם מייצגים אינה יכולה להשתלב איתך. והספר הזה, שאף אחד כאן לא התייחס אליו, התחיל כמו הסוג הראשון, אבל עבר מהר מאד לסוג השני, הוא ספר "כמעט".

פרנק בסקומב - מסתבר ש<mark>פורד</mark> אינו אוהב להחליף גיבורים וזה ספר שני שהו

שבע שנים לאחר גירושיו, פרנק באסקומב עדיין מאוהב באקסית שלו, ולא מצליח להתקדם הלאה בחייו.

הגירושים, הנישואים מחדש של גרושתו, המעבר שלה עם הילדים למדינה אחרת, כל אלה מעבירים אותו רצף של טלטלות קשות, שבסופן הוא מגיע למה שמכונה בפיו ״תקופת הקיום״, שמאפשרת לו לשמור על שפיות יחסית אל מול התחושה שהחיים שלו ממש לא הולכים לכיוון שהוא רצה. וכאן בעצם מתחיל הספר.

לאט ובהדרגה אנחנו נחשפים אל כל מימד של ה

------