לפני שקוראים את הספר צריכים לדעת קצת על המחבר - <mark>יואכים פסט</mark> אינו קוטל, אינו סולד ואינו יוצא נגד המשטר הנאצי. במקרה הטוב - הוא מצדיק את הגרמנים שהעלו את היטלר לשילטון. אבל הוא גם גולש מדי פעם וכותב על "גודל מנהיגותו של היטלר" או על "האיש הגדול". ומתוך הכרת המחבר ניתן להבין את הספר. זהו ניסיון להתיש את הקורא בהררי שירטוטים אדריכליים ותולדות האדריכלות הגרמנית בתחילת המאה. בעקבות זאת מגיע תיאור של איש

<mark>יואכים פסט</mark> הופנט לדמותו של שפאר, התאהב בו וכתב ספר שהוא לא פחות מפנומנאלי.

לפני שאבהיר את עניין דמותו של שפאר אומר שהקריאה בספר מסיבה בתחילה אי נוחות, באשר מדובר על הכל בנוגע למשטרו של היטלר, הדמויות הסובבות ושפאר בהרחבה. אבל דם, מוות ושואה כאילו אינם קיימים כלל בסיפור.

אלברט שפאר נולד ב-1905 למשפחה מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו היה אדריכל וגם שפאר עצמו פנה לאדריכלות. בעודו אדריכל צעיר ומובטל יח

ביוגרפיה מאוד מעניינת על האדריכל שפאר, החבר של היטלר, שר החימוש שלו. הספר מבוסס על שיחות של <mark>יואכים פסט</mark> עם שפאר, על היומנים של שפאר וכן ביוגרפיות של סופרים אחרים. הספר מצטט גם מיומניו של גבלס. הספר מתאר את התקופה מ 1933 עד מותו של שפאר.
הספר ריתק אותי הוא כתוב בצורה מאוד מעניינת וגרם לי לרצות לקרוא את היומנים של שפאר ואולי גם לנסות להבין את תעלומת שפאר. העובדה שאני גרה בבברלין כמובן מקרב אותי עוד

לספר הגעתי בעקבות קריאת הביוגרפיה שכתב <mark>יואכים פסט</mark> על אלברט שפאר. פסט כתב גם את הספר הזה, לפני שכתב את הביוגרפיה של שפאר.

הקריאה בספר מעניקה את התחושה החזקה כאילו למפלגה הנאצית חברו כמה דמויות שברחו ממחלקה פסיכיאטרית סגורה לחולים מסוכנים במיוחד. הספר בנוי מארבעה חלקים: הראשון עוסק בהיטלר, השני בהמבצעים והטכנאים של השלטון הטוטליטרי, השלישי עוסק בפקידי המשטר הטוטליטרי והרביעי הוא ניסיון סיכום.

הניחו רגע לזוועות של מיליוני הרוגים, מתוכם שישה מיליוני יהודים, הרס נרחב של אירופה והתמקדו בשני דברים קטנים יחסית: היטלר מנסה רעל בצורת כמוסות ציאניד, כדי לראות אם הן אכן פועלות. כלבתו האהובה בלונדי משמשת ככלי ניסוי, מקבלת כמוסה ונופלת "כאילו היכה בה ברק". עתה הביטו בתמונה הבאה: מגדה גלבס, המתגוררת עם בעלה וילדיה בבונקר, משכיבה את ילדיה לישון עם שיקוי רעל. מאוחר יותר מגלים הרוסים את כל הילדים המתי

יליד אוסטריה, 1.75 מ' גובה, משקל ממוצע, השכלה תיכונית בקושי, רצון ושאיפה להתקבל ולהתחנך במיטב בתי הספר לאמנות – לצייר או להיות אדריכל. זה היטלר בתמצית. משכּל שאיפותיו נהדפו אל קיר חסר גמישות, המשיך היטלר להשתרך בדרכי החיים, גר בבתי מחסה לגברים, כמעט נטול חברים. בשלב מסוים אף גויס לצבא והיה חייל לא רע. אפילו טוב. שאיפותיו החלו להיחלץ מבועת האמנות לעבר הפוליטיקה. מסביבו ראה רק חיילים אבודים, קשיים כ

בסוף שנות ה-60, היה לקבוצת הכדורגל של הפועל חיפה מאמן גרמני.
הכרתי אותו אישית כי הוא היה בן זוגה של חברתה הטובה של אימי.
קראו לו מרטין, ולא היה ביננו קשר מיוחד ( בעיה של שפה כנראה).
מה שזכור לי היטב, שרגליו היו מצולקות, כנראה שנפצע רבות
במהלך קריירת המשחק שלו.
באותה תקופה, שאפשר לקרוא לה עידן תמימותי, עדיין לא פיתחתי את
מיטען הרגשות כלפי גרמניה וגרמנים שקיים אצלי כיום.
מה שבטוח, שספר זה על

הספר מאיר את תפקידו וחשיבותו של הבירוקרט הקטן, הבורגני הזעיר, בקיומה של החברה הנאצית ובקיומה של המערכת הטוטליטרית, שתלויה במוטיבציה של הפרט להיטמע בתוכה, בעודו מכוון את מיטב כשרונו ומרצו למענה.

אלברט שפאר היה האיש האחראי לגירושם של 75,000 יהודים מברלין להשמדה, במסגרת תפקידו כממונה על עיצובה מחדש של ברלין, וזאת ממש טרם התמנותו כשר החימוש, ב-1942. הפרט הזה עשוי היה להביא לתלייתו של שפאר בנירנברג, ל

הספר פותח שער לתקופה אפלה וקשה לעם היהודי, לאירופה ולעולם כולו. בספר מתואר השלטון הנאצי מבפנים, תוך התמקדות באדם אחד, בכיר ממשל, מתכנן מבני הרייך החשוב ביותר, שר בממשלתו של היטלר, לתקופה מסויימת אולי אפילו מס' 2 בשלטון, ומקורב מאד להיטלר גם אם לא נטל חלק במערכת המלחמתית הנאצית באופן ישיר.
אלברט שפאר היה אדריכל בינוני ומובטל, צעיר בורגני בן 25, כששמע את היטלר נואם בשנת 1930. שלש שנים אח"כ עם בחירת