“אני, אני, אני. בספר הזה שמעון פרס בעיקר מונה את ההישגים שלו ולוקח עליהם בעלות. לפעמים בצדק ולפעמים פחות. הוא מתחיל בתעשייה האווירית, דרך הכור בדימונה, עצירה באנטבה ומשם לאוסלו. כמה כוח יש לאותם אנשים שיושבים שם למעלה ומשפיעים בכל החלטה שלהם ובכל אמירה זעירה על מיליוני אנשים.
דבר אחד שמאוד הפריע לי: "שימוש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום". מוזר לי תמיד שאנחנו רואים את היכולת הגרעינית שלנו לגיטימית אך”