האוקיינוס כראי הנפש

הספר אור בין אוקיינוסים, גרם לי טלטלה וסערת נפש גדולה. בקשתי לכתוב עליו ביקורת ולא הצלחתי.
היה משהו עמוק בספר שנגע בנימי נפשי, אך לא ידעתי מהו.

התחלתי לכתוב לתוך המחשב, הגיגים, שברי משפטים שעלו בליבי לאחר סיום הספר, כרמזים לסמליו העמוקים המבקשים להתפענח.

• האם אורו של המגדלור הוא כמו מצפון אנושי, המכוון אותנו בחשכה ?

• האם הים משקף מצבי רוח אנושיים קוטביים ?

•

הנה עוד סופרת לקנא בה. <mark>מ.ל. סטדמן</mark>, שזה ספרה הראשון, כתבה ספר כל כך עדין ומרגש, וכמו הדילמה הבלתי אפשרית בספר, גם הקורא נקרע מבפנים, לא יודע כלפי מי לחוש אמפתיה, לא יודע את מי מהאנשים האומללים שנקלעו למצב הזה "להעדיף".

טום ואיזבל שרבורן חיים בנקודה מרוחקת ונידחת שנקראת ג'אנוס רוק, גבעה קטנה הקרובה לאוסטרליה, בין האוקיינוס ההודי לאוקיינוס הדרומי. טום הוא מפעיל המגדלור שם, עבודה שמתאימה לאופיו המס

שלושה דברים שהייתי לוקחת איתי לאי בודד עם מגדלור?
לא יודעת. אבל את הספר הזה בטוח לא.
אני גם לא משוכנעת שהזוג טום ואיזבל שרבורן היו אורזים אותו לאי הבודד שבו הם מתגוררים. אני מאמינה שהם היו רוצים ספר קצת יותר...
יותר מה? אני אסביר.


הסיפור עצמו מעניין.
זוג חשוך ילדים ולמוד הפלות המתגורר לבדו באי המרוחק 150 ק"מ ממערב אוסטרליה, מקבל תינוקת משמיים.
טוב, לא משמיים.
מהמים.
דוגית שנסחפה לא

בעמודים האחרונים של הספר בכיתי. ורק לעיתים רחוקות ספר גורם לבלוטת הדמעות שלי לנבוע.
האמת היא, שאני מתחבטת ומתלבטת מפני שהספר פשוט איחר את זמנו. אם היה נכתב לפני חמישים-שישים שנה, הוא היה מושלם. אבל מה לעשות שאנחנו השתנינו. למטען הדי.אנ.איי שלנו נוספו רכיבים של ספקנות, ציניות, סרקאזם וחוסר יכולת להכיל רומן שנכתב באופן כה מסורתי. למעשה הרומן הינו חדש לגמרי והוא יצא לאור בבריטניה ב-2012, אלא שבקריא

היה היה ילד קטן. לילד קראו זשל"ב, והוא היה כבן 7. בגילו, לשחק בקלפים היה האופנה. אלה היו קלפי יו גי הו, וזשל"ב אסף אותם באובססיביות.
אבל, מה לעשות, שזשל"ב כל הזמן היה מפסיד, עם כל משחק ומשחק ששיחק, עוד ועוד קלפים? הוא קינא רבות ב"מלך השכונה במשחקי הקלפים", מ', שהיו לו מיליוני קלפים בבית בתוך שקיות מלאות ועמוסות, מכיוון שניצח בכל משחק.

אז הוא עשה כמה מעשים כדי "להתעשר" בקלפים. יום אחד, כשאף אחד

אמהות. מהי אמהות על פי <mark>מ.ל. סטדמן</mark>? הכמיהה לילד כאשר הגורל פוסק אחרת. קיים גורל אשר פוסק לאימא שהיא אמנם תלד, אך תינוקה לא ישרוד כבר ברגעים הראשונים עם יציאתו לאוויר העולם. קיים גורל הפוסק עבורה שלא יהיו לה ילדים משלה, ובכך ימנע ממנה את תחושת האמהות.

מהי אמהות? כמיהה ללא קץ לתינוק שיצא מרחם אימו וכעבור חודשים מספר נעלם ממנה.
מהי אמהות? אהבה נטולת ספקות, אהבה שתלווה את האם כל חייה ושהייתה זוכה

יש אימהות שחוזרות לג'ינס הישן תוך שעה אחרי הלידה, מניקות, הולכות לבייבי יוגה 3 פעמים בשבוע, פילאטיס פעמיים בשבוע ומבשלות תבשילי בשר מסובכים ומעלות לפסייבוק וכותבות "משהו קטן שהכנתי לבעלי".
לי לוקח בערך שנתיים לחזור לעצמי. רוב הזמן אחרי הלידה אני נמצאת עם פיג'מה. הפוכה. מלאה בפליטות. ריח של משחת בייבי-פסטה עד היום גורם לי לבחילה. יש לי שתי ילדות נהדרות שחיי הם לא חיים בלעדיהן אבל בשבילי זה בכלל ל

סקירה אור בין האוקינוסים, <mark>מ.ל. סטדמן</mark>

”לסלוח צריך רק פעם אחת, כדי לשמור על טינה צריך לעבוד כל היום"

"האוקיינוסים אינם נחים לעולם. הם אינם יודעים התחלה או סוף. הרוח אינה חדלה לעולם. לפעמים היא נעלמת רק כדי לאסוף כוח במקום אחר, ואז שבה ומטיחה את עצמה באי, מבקשת להטעים משהו,"

סיפור על זוג חשוך ילדים החי על אי מבודד בשל תפקידו של הבעל, תיפעול מגדלור אי שם בדרום מערב אוסטרליה.
"לאט לאט הקיף א

מ.ל <mark>סטדמן</mark> החזירה אותנו לאוסטרליה, אבל הפעם לא למגדלור מבודד אלא למרחבים האינסופיים והחונקים של "מרדית' דאונס". מי שאהב את "האור בין האוקיינוסים" ימצא כאן את אותה סופרת שבוחנת את הגבולות הדקים של המוסר, אבל הפעם היא עושה זאת עם אזמל מנתחים קר וכואב הרבה יותר.
העלילה והמרדף אחרי הצל:
הספר נפתח בקיפאון רגשי בעקבות טרגדיה משפחתית. מאט ורוז נותרים לבדם מול עסק משפחתי קורס ו"הלילה ההוא" – רגע של אובדן ד