סיימתי את הספר בדפיקות לב, כמובן שזה כי יש עוד ספר לקרוא ואני במתח.
אני אהיה כנה, חשבתי שאני טובה מדי, שאני מעל הספר הזה, שעם כמה שמפתה אותי שיש את שני הספרים האלה בספרייה, סיפור על רומן בין מורה לתלמידה שהיא אפילו לא חוקית עדיין - זה מתחתיי!
אבל מסתבר שזה לא.
ואני ברצינות מתה מצחוק שזה המצב, אבל אני באמת רוצה להסביר איך הגעתי למצב שאני כן קוראת את זה.

זה כי קראתי ספרים אחרים של <mark>יפית גולן</mark>, ובכולם

לא הייתי כותבת את הביקורת הזאת עכשיו, אם היו לי מספיק אחוזים בפלאפון, כי הייתי ממשיכה ישר לכרך ב'.
הספר הזה נבנה לאט... אבל המתח המיני והעוצמות שהוא מגיע אליהן, ממש עושה לי את זה.

זה קשה לאנשים לראות הבדל בין התרגשות לחרמנות.
הרמת התרגשות שהגעתי אליה פה, היא לא נורמלית.
ואני כאילו, צריכה לנשום, לאסוף את עצמי, ולהתחיל להסביר מה קורה כאן - אבל אני פשוט כל כך לא בקטע של זה כרגע.
זאת הולכת להיות ביקו

דירוג: 4.5/5 ⭐️

״אם לאהוב אותך זה לבחור לעצמי חיים קשים, אז אני בוחר בהם בכל יום מחדש.״

תנו לי להודות במשהו קטן - לא צ<mark>יפית</mark>י שאוהב את הספר עד כדי כך. את פער הגילים עוד אפשר להבין, אבל בן הזוג של אמא? הייתי בטוחה שלספר הזה לא אצליח להתחבר. אך טעיתי. מפני שהספר הזה הוא יצירת מופת.
אן היא בחורה שגידלה את עצמה. אבא שלה עזב בגיל מוקדם, ואמא שלה לא מראה לה טיפת אהבה. זו הסיבה שאן עושה מה שהיא רוצה, מתי

לא צ<mark>יפית</mark>י לסוף הזה.
זה היה מדהים, אני מודה שהסיפור של נועה ואסף קצת איבד עניין ברגע שהם התחילו לממש את היחסים שלהם, אבל עכשיו עם הסוף הזה... אני צריכה עוד.
זה כרך ב', אז באמת שאין בספר הזה משהו יוצא דופן, הוא פשוט המשך של הסיפור, ועדיין יש בו הרבה עלילות משנה.
אני נהניתי מהעלילות משנה פה הרבה יותר מאשר בספר הראשון.
כאילו, שלושה סיפורי אהבה?
זה היה מהנה.
בספר השלישי אני כבר לא יודעת למה לצפות, כי א

אהבתי את ההתחלה והאמצע הרבה יותר מאת הסוף, כי לקראת הסוף התחילו קלישאות וגם קונפליקט שלא ממש עשה לי את זה משום מה.
נהניתי ממנו יותר מהספר הראשון, "לשנוא אותך מקרוב", וזה כנראה כי היחסים של הדמויות הראשיות פה, היו הרבה יותר קלים לי להבנה.
היה עדיין משהו לא משכנע, כמו עם הספר הראשון גם כאן הייתה לי בעיית אמינות, או יותר נכון - השתכנעות, אבל הרבה פחות.
היו אולי איזה דבר אחד או שניים שפשוט לא שיכנעו א

ספר בעייתי, מוגזם, דרמטי, כל רגע קורה משהו ולפעמים קצת קשה להאמין.
זה נראה לי הדרך הכי טובה לתאר את הסיפור, ואת הדמויות שבו, ואת השיח - מצד אחד זה כן משכנע איכשהו, מצד שני, קשה להאמין.
זה כאילו, באמת תלוי קורא, אבל אני כנראה מצליחה לראות את זה משני הצדדים, כי למרות שבחוויה שלי לא חשתי שמשהו לא אמין, שמשהו לא סביר שיקרה, המודעות שלי בכל זאת קלטה אבל פשוט שתקה ונתנה לי ליהנות מהספר.

זה ספר שני, אז

אז ראיתי רק ביקורת אחת חיובית, והחלטתי לקרוא.
מה אני אגיד, זאת הייתה ביקורת די משכנעת, ופער גילאים זה טרופ שאני נורא אוהבת, אז החלטתי לנסות.
זה היה ספר חמוד.
כמובן היו דברים קצת מפוקפקים, אבל המשיכה בין הדמויות הייתה חמודה ומשכנעת.

אז העלילה היא כזאת, אן בת 17 והיא חיה לבד עם אימא שלה, ליאורה שהביאה אותה בגיל נורא צעיר, ומאז שהיא התגרשה מאביה של אן, התחילה לצאת עם המון גברים ולהביא אותם הביתה.
ה