לא הייתי כותבת את הביקורת הזאת עכשיו, אם היו לי מספיק אחוזים בפלאפון, כי הייתי ממשיכה ישר לכרך ב'.
הספר הזה נבנה לאט... אבל המתח המיני והעוצמות שהוא מגיע אליהן, ממש עושה לי את זה.
זה קשה לאנשים לראות הבדל בין התרגשות לחרמנות.
הרמת התרגשות שהגעתי אליה פה, היא לא נורמלית.
ואני כאילו, צריכה לנשום, לאסוף את עצמי, ולהתחיל להסביר מה קורה כאן - אבל אני פשוט כל כך לא בקטע של זה כרגע.
זאת הולכת להיות ביקורת לא יעילה, סורי, בביקורת הבאה אולי על כרך ב', אני אכתוב דברים יותר מועילים.
יפית גולן עושה לי משהו.
כל הספרים שלה הן על ילדות בנות 18, אולי יש רק ספר אחד שהוא לא טאבו לגמרי.
ואהבתי את כולם.
אבל זה...
כשאני הסברתי למישהו שאני מדברת איתו על הספר הזה, ועל יפית גולן ועל הספרים שהיא כתבה ושקראתי את כולם, ושהם כולם על ילדות בנות 18, ושזה פאקינג חשוד... זה איכשהו הגיע למצב שהראיתי לו תמונה שלה.
הוא אמר שהוא חשב שהוא יראה איזה שרץ או משהו, מישהי ממש לא נעימה לעיניים, כי מי לעזאזל כותב סיפור אהבה בין גבר בן 38 לילדה בת 18?
הוא אמר שהיא נראית חמודה ונורמלית, אני אמרתי "היא סופר חמודה."
אני יודעת שאני לא אמורה לרדת לפסים אישיים ולכתוב על הסופרת, כי הרי, כשמבקרים מישהו ואת הספר שלו, זה חשוב להבהיר שאין פה שום דבר אישי.
אבל כאילו.... פאק אני פשוט מרגישה דברים ואני צריכה להגיד אותם.
ראיתי אותה מדברת בקצרה באיזה סרטון והיא אמרה שהיא לא קוראת ספרים, אבל מכיוון שהיא נהיית סופרת (היא כבר כתבה כמה ספרים כן?), כדאי שהיא תתחיל לקרוא.
האישה הזאת פשוט אוהבת לכתוב.
ואפשר להרגיש את זה, וזה כל כך מקסים, ומעבר לזה, זה פאקינג סקסי.
אני לא אומרת שאני נמשכת ליפית גולן, זה יהיה מוזר, אני אומרת שכאדם שכותב קצת, לראות אדם שבאמת נהנה לכתוב ובאמת מבטא את מה שהוא אוהב באותנטיות שכזאת - זה פשוט שובה לב.
כאילו, אני שונאת סופרים, הם כאלה פוצים, זה עם בלתי נסבל.
אבל את יפית גולן אני לא שונאת, ההפך, היא מייצגת בעיניי בדיוק את הסיבה ללמה אני רוצה לכתוב ספרים.
יש משהו בלשים את הנשמה שלך בתוך משהו כתוב, שהוא פשוט כל כך קסום, וחוץ מאת כרך ב' של חוגרים, קראתי את כל הספרים שלה, אז אני רואה שיש לה משהו מובהק בכתיבה.
אני מכורה, אני התעניתי פיזית מכך שיש לי רק עותק דיגיטלי ולא פיזי ושאני צריכה לעצור את עצמי מלקרוא את הספר הזה, כי אני לא אוכל לסיים אותו לפני שבת.
אני לא אעשה את הטעות הזאת יותר, קניתי את כרך ב' דיגיטלית, אבל זהו, את הספרים הבאים של האישה הזאת אני קוראת רק פיזית, לא משנה כמה זה עולה.
בכל מקרה, הספר הזה כנראה יקבל 5 כוכבים, רק בגלל איך שהוא נגמר.
אני פשוט מרגישה כל כך הרבה, ואם אני מרגישה כל כך הרבה בסוף של הספר, זה חמישה כוכבים, לא אכפת לי למה, פשוט - אין לי תלונות וזהו.
-
אוקיי עכשיו כן קצת על הספר, כי יש כמה דברים שחשוב לדעת לפני שקוראים אותו.
הדבר הראשון וההכי חשוב - זה שיש 2 כרכים, ושהסיפור לא מסתיים בהם, צריך לצאת עוד ספר לאור שנקרא "שתולים" שממשיך את הסיפור של אסף ונועה.
הדבר השני, ותאמינו לי שזה גם מאוד קריטי בייחוד לקוראות בז'אנר הרומנטי, הסיפור כתוב בגוף שלישי.
זה קשה להסביר למה, אבל יש המון קוראות שמעדיפות לא לקרוא סיפור שכתוב בגוף שלישי.
הדבר השלישי, והוא גם - ממש חשוב לדעת, זה שיש בספר הזה הרבה דמויות משנה, ואנחנו עוקבים אחרי העלילות של כולם, כשאסף ונועה הם הראשיים.
בגלל זה לוקח המון זמן עד שממש מגיעים לחלק שבו אסף ונועה מתאהבים, וצריך להיות סבלניים עם לקרוא הרבה על דמויות אחרות.
אם לא באים לזה מוכנים, זה באמת מרגיש שדמויות אחרות והעלילות שלהן, עם כמה שהן מעניינות, מעכבות את הסיפור של אסף ונועה.
אבל אני מניחה שזאת הולכת להיות סדרה, שאולי לא תעקוב בעתיד רק אחרי אסף ונועה, זה קשה לדעת, אולי יהיו ראשיים אחרים, ואולי עם הסיפור של אסף ונועה יסתיימו גם שאר עלילות המשנה.
זה ספר שעוקב אחרי טירונים בצבא, ואז יש קורס אחרי הטירונות, והסיפור אהבה הוא בעצם בין המפקד אסף צרפתי, לבין נועה אדלר, והסיפור מתחיל מימי הטירונות שלה, ומגיע לשלב של ממש להיות אחד על אחד עם אסף.
זה ללא ספק קשר אסור, הפער גילים פה הוא נורא גדול ו-18 זה מאוד צעיר, אבל - אני מבינה את הראש, ויש פה גם בכתיבה מודעות לבעייתיות.
הדמויות לא חושבות שהפער נורמלי.
כשמישהו אומר לאסף שגיל זה רק מספר, אסף עונה שזה משהו שרק אנשים מפוקפקים אומרים, וזה מראה על הערכים שלו.
אבל זה בדיוק מה שכל כך מהנה פה.
איך לעזאזל מפקד בכיר, מתאהב בטירונית בת שמונה עשרה, ולמה?
רציתי לראות את זה קורה, זה היה מה שמשך אותי להמשיך לקרוא, והתייסרתי מכך שעברתי כל כך הרבה אחוזים מהספר ועדיין לא הייתה ביניהם אפילו שיחה אחת.
אני לא יודעת אם הספר הזה נחשב "בעירה איטית", אבל אני בערתי באיטיות בהחלט.
אוקיי בדקתי, הוא אכן בעירה איטית.
גאד, אני חושבת שלאדם שאוהב "בעירה איטית" הספר הזה יהיה ממש טוב, כי אני יודעת על עצמי שמה שאני מרגישה עכשיו, זה סימן לכך שהטרופ הזה היה כתוב מצוין.
התייסרתי, קשות, התחננתי "מה כבר ביקשתי?! שיחה?!", ואז קיבלתי לאט לאט עוד ועוד ממה שרציתי, ואין לי תלונות.
ואני מזכירה לעצמי, בספר הבא לכתוב עם הראש ולא עם הרחם.
ואני אומרת הרחם כי... מה אתם חושבים?
זה כי אני במחזור ואני לא שפויה כרגע!
(אני בדרך כלל לא מדגמת שפויות. אם "מדגמת" זו בכלל המילה הנכונה.)
אני לא יכולה לאסוף את המחשבות שלי ולהסביר מה אני אוהבת בספר, הספר פשוט היה לי עונג וזהו.
זה לא ממקום של מחשבה, של לזהות בדמויות תכונות שאני מחבבת - אני פשוט כל כך נהניתי, ואני רוצה להמשיך לקרוא, והעוצמות של זה, יותר חזקות מה"למה אהבתי".
אהבתי כי אהבתי, כי זה מה שהרגשתי, ועדיין מרגישה.