"רציתי לחגוג את החג שלנו, לא של אבותינו אשר יצאו ממצרים (...) להרגיש טעם חג שאינו קשור עם זכרונות היסטוריים מתים" - כתב חבר קבוצה צעיר מנהמת לבו, בערב פסח שנת תרפ"ב (1922) על חוף הירדן. זהו ביטוי חד לסוגיה תרבותית - רעיונית שהעסיקה את השבט החלוצי: כיצד לפרש את המעשה שלהם על רקע שרשרת הדורות היהודית? כיצד לבטא את ייחודיות מפעלם? מהו התוכן, הדמות, הצורה, שיש לתת לחג ולמועד? כיצד להנחיל את החוויה החלוצית - מהפכנית לילדיהם, שנולדו אל תוכה כמציאות נתונה? הספר בוחן שאלות אלה בעולמה התוסס של ההתיישבות העובדת בשנות העשרים. עשרות הקיבוצים, הקבוצות והמושבים שהוקמו בשנים הללו היוו מעין מעבדה אינטנסיבית לבחינת רעיונות מהפכניים ויישומם בקרקע המציאות; לעיצוב חדש של חגים, מועדים וטקסי חיים; לניסויים תרבותיים וחינוכיים. הספר מתאר באופן ייחודי וחדשני את ההתרחשויות התרבותיות שמילאו בצפיפות את עולמה של ההתיישבות העובדת בשנות העשרים, ומציג את דור החלוצים כחוליה ייחודית ומקורית בשרשרת הנמשכת והולכת של התרבות היהודית. ד"ר מוטי זעירא, חבר קיבוץ גבעת חיים (איחוד), עוסק שנים רבות בחקר עולמה של התרבות החלוצית. הוא עומד בראש "המדרשה" באורנים - מרבז חינוכי - רעיוני בשאלות זהות יהודית, ציונות וחברה. ספרו הקודם "עקשנות וכוכבים" עסק בדמותו של אהרון שידלובסקי, איש העלייה השנייה. כמו - כן פרסם מאמרים בנושאים הללו בכתבי עת ומעל במות שונות....

שיריה‭ ‬של‭ ‬נעמי‭ ‬שמר‭ ‬מוכרים‭ ‬בכל‭ ‬בית‭ ‬בישראל‭. ‬מי‭ ‬לא‭ ‬שר‭ ‬בילדותו‭ ‬את‭ "‬בתשרי‭ ‬נתן‭ ‬הדקל‭ ‬פרי‭ ‬שחום‭ ‬נחמד‭" (‬שנים–עשר‭ ‬ירחים‭); ‬מי‭ ‬לא‭ ‬יודע‭ ‬כי‭ ‬היא‭ ‬המחברת‭ ‬של‭ "‬ירושלים‭ ‬של‭ ‬זהב‭", "‬לו‭ ‬יהי‭", "‬מחר‭", "‬חורשת‭ ‬האקליפטוס‭", ‬ועוד‭ ‬עשרות‭ ‬רבות‭ ‬של‭ ‬שירים‭ ‬ידועים‭ ‬ואהובים‭. ‬אבל‭ ‬אף‭ ‬שהתראיינה‭, ‬הרצתה‭, ‬כתבה‭ ‬וסיפרה‭ ‬על‭ ‬עצמה‭ ‬אין‭ ‬ספור‭ ‬פעמים‭, ‬ודמותה‭ ‬הציבורית‭ ‬הייתה‭ ‬לכאורה‭ ‬מוכרת‭ ‬לכול‭ - ‬נותר‭ ‬בנעמי‭ ‬שמר‭ ‬משהו‭ ‬בלתי‭ ‬מפוענח‭, ‬חלקי‭, ‬מסקרן‭.‬‭ ‬ ספר‭ ‬זה‭ ‬מביא‭, ‬לראשונה‭, ‬את‭ ‬סיפור‭ ‬חייה‭ ‬המלא‭ ‬של‭ ‬נעמי‭ ‬שמר‭, ‬וחושף‭ ‬בו‭ ‬פרקים‭ ‬לא‭ ‬מוכרים‭ ‬עד‭ ‬כה‭: ‬כיצד‭ ‬השפיעו‭ ‬יחסיה‭ ‬המורכבים‭ ‬עם‭ ‬אמה‭, ‬החלוצה‭ ‬הסגפנית‭ ‬והתובענית‭, ‬על‭ ‬חייה‭ ‬ועל‭ ‬יצירתה‭; ‬מה‭ ‬פשרו‭ ‬של‭ ‬המסע‭ ‬שלה‭ ‬מתנועת‭ ‬העבודה‭ ‬ההיסטורית‭ ‬אל‭ ‬גוש‭ ‬אמונים‭; ‬איזו‭ ‬מין‭ ‬אמא‭ ‬הייתה‭; ‬אֵילו‭ ‬מחירים‭ ‬שילמה‭ ‬על‭ ‬הכרעותיה‭ ‬ובחירותיה‭.‬ הספר‭ ‬נסמך‭ ‬על‭ ‬חומרים‭ ‬מקוריים‭ ‬וחדשים‭ ‬לרוב‭: ‬עיזבונה‭ ‬העשיר‭, ‬שהיה‭ ‬עד‭ ‬כה‭ ‬עלום‭ ‬מעיני‭ ‬הציבור‭; ‬ראיונות‭ ‬עם‭ ‬עשרות‭ ‬רבות‭ ‬ממכריה‭, ‬שותפיה‭ ‬ליצירה‭ ‬ובני‭ ‬משפחתה‭ ‬‮–‬‭ ‬שחלקם‭ ‬מדברים‭ ‬כאן‭ ‬לראשונה‭; ‬ועוד‭.‬‭ ‬ ד‭"‬ר‭ ‬מוטי‭ ‬זעירא‭ ‬הוא‭ ‬סופר‭, ‬פעיל‭ ‬תרבות‭ ‬והיסטוריון‭. ‬בין‭ ‬ספריו‭: '‬עקשנות‭ ‬וכוכבים‭' (‬1995‭), '‬קרועים‭ ‬אנו‭' (‬2002‭), '‬איש‭ ‬אהבות‭' (‬2006‭), '‬מקומי‭' (‬2010‭), '‬עף‭ ‬בכנפיים‭ ‬שבורות‭' (‬2011‭), '‬כמו‭ ‬קול‭ ‬של‭ ‬הלב‭' (‬2012‭), '‬צרור‭ ‬חיים‭' (‬2013‭), '‬פועם‭ ‬ונפעם‭' (‬2015‭). ‬מוטי‭ ‬זעירא‭ ‬עומד‭ ‬בראש‭ '‬המדרשה‭ ‬באורנים‭' ‬‮–‬‭ ‬מרכז‭ ‬חינוכי‭ ‬הפועל‭ ‬להתחדשות‭ ‬החיים‭ ‬היהודיים‭ ‬בישראל‭, ‬וחבר‭ ‬קיבוץ‭ ‬גבעת‭ ‬חיים‭ ‬איחוד‭.‬...

לו ידע אהרון שידלובסקי, חבר כנרת ואיש העליה השניה, כי יכתבו עליו ספר - היה מרים קול זעקה. לגבי דידו הכתיבה באה כתחליף מסוכן לעשיה, לפעולה היוצרת בתוך המציאות. אם היה שומע שרבים היו שותפים ביצירת הספר היה משתתק, מן הסתם, ובמעין מחאה פרטית מסרב בעקשנות לקרוא בו. מוטי זעירא, חבר קיבוץ גבעת חיים איחוד ומחנך, החוקר את עולמם של חלוצי העליה השניה והשלישית, משרטט כאן ביכולת סיפורית מרשימה ובעין בוחנת את דיוקנו של אהרון שידלובסקי, על הסתירות הרבות שהתקיימו בו - אידיבידואליסט קיצוני שהיה גדול המאמינים בחיי יחד: פאציפיסט אידיאולוגי שעסק שנים רבות מחייו בענייני הגנה ובטחון: איש עקרונות תאב ויכוח, השש לקרבות רעיוניים אך נזהר כל ימיו לבל יפגע באיש: רציונליסט אדוק ומאמין תם. בספר זה מצטרף אהרון שידלובסקי בתודעתם של הקוראים לגלריה הייחודית של חלוצי העלייה השניה, וקונה לו מקום של כבוד בין דמויותיהם של ברל כצנלסון, רחל, א.ד. גורדון, צבי שץ וחבריהם....

תרצה אתר, בתם של המשורר נתן אלתרמן והשחקנית רחל מרכוס, הלכה לעולמה בגיל שלושים ושש בנסיבות שאינן ברורות עד היום. הספר שלפנינו מגולל את סיפור חייה המלא של תרצה אתר: מה משמעות הדבר לגדול בבית של משורר, שנחשב "המשורר הלאומי" של תקופתו, ושחקנית גדולה, שאף פעם אינם נמצאים בבית? מה מילא את עולמה בגיל הנעורים? מי היו הגברים בחייה? איזו אימא היא הייתה? איך נראתה תל אביב של ילדותה, נעוריה ובגרותה, וכיצד השתקפה בשיריה? ועוד, ועוד.תרצה אתר הייתה אישה ברוכת כישרונות: משוררת, שחקנית, פזמונאית, מתרגמת, סופרת ילדים, מחזאית. היא שפעה אהבה וזכתה לאהבה; משכה אליה אנשים והייתה זקוקה להם, ובאותה מידה נזקקה לבדידות, לשקט, לצלילה אל נפשה פנימה; היא הייתה אדם עשיר ומלא, מצחיקה, מעמיקה, כפייתית, יצירתית, חדת לשון, שברירית, עוצמתית. הספר מזמין את הקוראים למסע מרתק אל עולמה הלא מוכר.ד"ר מוטי זעירא הוא חוקר תרבות והיסטוריון, וכתב בין היתר את הביוגרפיות של איש העלייה השנייה אהרן שידלובסקי ('עקשנות וכוכבים', 1995), הסופר דוד מלץ ('עף בכנפיים שבורות', 2011), המלחין דוד זהבי ('כמו קול של הלב', 2012), היוצרת נעמי שמר ('על הדבש ועל העוקץ', 2017) ועוד. מוטי זעירא עומד בראש 'המדרשה באורנים' – מרכז חינוכי הפועל להתחדשות החיים היהודיים בישראל, וחבר קיבוץ גבעת חיים איחוד....

'הן אפשר', 'הליכה לקיסריה' ('אלי אלי'), 'החליל', 'יצאנו אט', 'מלאו אסמינו בר', 'ירדה השבת', 'אפור הסלע במשלט' – אלה הם רק חלק משירי הנצח השזורים בפסקול חיינו הישראלי, שאותם הלחין דוד זהבי. מי האיש העומד מאחורי המנגינות הללו? מהו סיפור חייו? כיצד חוברו לחניו המופלאים? הביוגרפיה חושפת לראשונה את דמותו של המלחין הצבר הראשון, ממייסדי תנועת 'הנוער העובד' בתל אביב של שנות העשרים, וממקימי קיבוץ נען. איש יפה תואר ואהוב על נשים, חבר קיבוץ נאמן וצנוע, שלא הרבה בדיבור ומיעט להיחשף בציבור. לכן, גם אחרי שהלחין מאות שירים, שבוצעו בידי מיטב הלהקות והזמרים והפכו לנדבכי יסוד בבניין התרבות העברית – הוא נעדר, באופן מופגן כמעט, מספרי ההיסטוריה, מעמודי העיתונים ומשולחנות בתי הקפה של חבריו היוצרים, אבל מנגינותיו שלנשמעות עד היום במלוא צלילותן - בכל אתר, כינוס ומופע, וראויות לאזכור, הסבר ופיענוח. סיפור חייו של דוד זהבי, אותו מפליא מוטי זעירא לשחזר ולרקום, מנסה לבחון ולהבין מה מקור הנימה העצובה המתגנבת לשיריו? מהיכן השמחה המתפרצת, ומנין ההתגייסות העמוקה לצו הקיבוץ-התנועה-הפלמ'ח-המדינה? זהו סיפורו של מי שלוחמי הפלמ"ח שרו את ניגוניו מסביב למדורה וחבריו המיואשים והרעבים בקיבוצו, נען, שאבו עידוד מצלילי חלילו בשנות הבראשית שלהם. זהו סיפור על אבדן בן בכור שנעלם בגיל עשר ועקבותיו לא נודעו, על אהבת נשים ועל בדידות, על הורות וקשייה, על החיבור המורכב בין עבודה למוסיקה, בין חיי קיבוץ לאמנות, בין שירת יחיד לשירת רבים....

עף בכנפיים שבורות הוא סיפור חייו ויצירתו של דוד מלץ, איש העלייה השלישית, ממייסדי קיבוץ עין חרוד שבעמק יזרעאל, חקלאי, מחנך וסופר. ספרו מעגלות, שראה אור בשנת 1945, נחשב לרומן פורץ דרך, בתיאור הקיבוץ כמקום שוקק חיים, יצרים וחולשות אנוש, ועורר מייד עם צאתו מחלוקת עזה בארץ ישראל בכלל ובתנועה הקיבוצית בפרט. מלץ היה איש של ניגודים מרתקים. חילוני בהכרתו, המחפש כל חייו את אלוהים וכָּמֵהַּ לברכתו; מאמין גדול בחיי היחד הקיבוציים, ועם זאת פורש וחושף ביצירתו ללא כחל וסרק את המחיר הגבוה מנשוא הכרוך במימוש חיים אלה; חקלאי הרואה בעבודתו ממד רוחני עמוק וחרד בו בזמן מצרות האופק הרוחנית שהיא גוזרת על בניה; איש שלם ומתייסר, מאמין וכופר; צייר מדויק של תהומות הנפש וגדולתה בו בזמן; איש רוח, המחובר בכל מאודו למעשה הפוליטי; רך וחם במגעיו עם הבריות, נחוש וחד בדעותיו ובאמונותיו; אדם אוהב ואהוב, המכיר מקרוב את הבדידות ואת כאביה. סיפור חייו של מלץ הוא מסע מרתק בין ציוני-דרך רבי משמעות בתולדותיה של הארץ: מסלילת כבישים בתקופת העלייה השלישית, דרך הקמתה והתפתחותה של תנועת 'הקיבוץ המאוחד', נפילת בנו רפי בקרבות על ירושלים במלחמת השחרור, תהפוכות חייו האישיים-משפחתיים, ועד לפילוג בתנועה הקיבוצית ובעין חרוד, ועוד הלאה מזה - עד לפטירתו בשנת 1981. ד"ר מוטי זעירא ממקד כבר שנים ארוכות את עיסוקו המחקרי, הספרותי והחינוכי, בעולמה של התרבות החלוצית. בין ספריו: שושנה ילדת לפידות – אייך (1989); עקשנות וכוכבים (1995); קרועים אנו (2002), איש אהבות (2006). הוא עומד בראש 'המדרשה באורנים' – מרכז חינוכי הפועל להתחדשות החיים היהודיים בישראל, וחבר קיבוץ גבעת חיים איחוד....

מי היה חיים חפר? אם היו שואלים את חפר עצמו, היה בוודאי אומר: פלמ"חניק! כי זו הייתה, ללא ספק, החוויה שעיצבה את חייו ואת עולמו. אבל הוא היה הרבה יותר מזה: פזמונאי, עיתונאי, מחזאי, מתרגם, יזם תרבות, כותב מערכונים. במשך למעלה משישים שנה היה אחד מבנאיה החרוצים והפוריים ביותר של התרבות הישראלית. הוא הקים את 'הצ'יזבטרון', את 'החמאם' (יחד עם דן בן־אמוץ, שאיתו גם חיבר את 'ילקוט הכזבים') ומוסדות תרבות והעלה מופעים רבים. הוא כתב כמה מהשירים המרטיטים והמרגשים ביותר של הפסקול הישראלי: "הן אפשר", "הנני כאן", "שיר הפינג'אן", "דודו", "רותי", "השמלה הסגולה" ו"שיר השכונה" – אם למנות רק מעטים מהם. הוא אהב בלהט, ושנא בלהט; מתח ביקורת בלשון מושחזת וכתב מילות אהבה תמימות בעת ובעונה אחת. הוא אהב לנסוע בעולם, לאכול ולשתות (על ויסקי האהוב עליו אמר: "המורה הכי טוב שהיה לי"); הוא היה Teacher'sאופטימיסט חסר תקנה, ובכל הזדמנות היה מצטט את דברי חברו איצ'ה ממבוש: "חברים, אל תבזבזו את הייאוש. אנחנו עוד נזדקק לו!"הספר שלפניכם מביא את סיפור חייו המלא, וחושף את היקף יצירתו של איש תרבות מקורי זה....

נעמי פולני הייתה בת אצולה תל אביבית. נכדתו של הרופא חיים חיסין, ממייסדי תל אביב, שילדותה עברה עליה בעיר הלבנה, בין גימנסיה "הרצליה", שדרות רוטשילד וחוף הים. נעמי פולני הייתה פלמ"חניקית. יצאה להכשרה בקיבוץ אפיקים, הייתה בין מקימי קיבוץ חצרים שבנגב, וליוותה שיירות בדרך לירושלים; היא הייתה הסולנית והמצחיקנית הראשית ב"צ'יזבטרון", להקת הפלמ"ח במלחמת העצמאות. נעמי פולני הייתה במאית ויוצרת. היא ביימה והדריכה את להקת הנח"ל, להקת פיקוד צפון, להקת גייסות השריון, והיו שקראו לה "אם הלהקות הצבאיות"; היא הקימה את להקת "התרנגולים" − הלהקה החשובה ביותר של שנות ה-60 בישראל, ולאחריה את להקת "החמציצים". היא הייתה קפדנית, פרפקציוניסטית, בעלת חוש הומור מטורף, עברית משובחת ומקורית, מוסר עבודה קשוח ויכולת אין-סופית להתקיים על קפה וסיגריות בלבד לאורך ימים (ולילות) ארוכים; היא הייתה מעבדת מוזיקלית מחוננת, עם אפס סבלנות לזיופים, ועם דמיון עשיר שהביא להמצאות בימתיות יוצאות דופן. כל חייה היו בביתה בו-זמנית לפחות חמישה כלבים וחתולים, שזכו אצלה לשמות מלאי השראה, כמו: "גדי", "חרמונה", "גאולה" ו"שרה'לה". היא רקחה ריבות, אפתה עוגות, והגישה מיץ מופלא שהכינה מלימונים שנקטפו היישר מעץ בחצר ביתה. נעמי פולני הניחה במו ידיה נדבך חשוב ביותר בבניין התרבות הישראלית. שחקנים וזמרים רבים − ביניהם יהורם גאון, חברי "שלישיית הגשש החיוור", ואחרים − מציינים אותה כמי שהשפיעה על דרכם, ועיצבה את גישתם אל אומנות הבמה. על מכלול תרומתה זכתה לאורך השנים בהערכה רבה, ששיאה − פרס ישראל בתחום התיאטרון והמחול. סיפור חייה המלא מובא בפניכם בספר זה. ד"ר מוטי זעירא הוא היסטוריון, חוקר הזמר העברי והתרבות הישראלית. בין ספריו: הביוגרפיות של דוד זהבי ("כמו קול של הלב", הקיבוץ המאוחד, 2013); נעמי שמר ("על הדבש ועל העוקץ", כתר, 2017); תרצה אתר ("בגלל הלילה", כתר, 2019); חיים חפר ("הנני כאן", כתר, 2021); יגאל מוסינזון ("חסמבה בערבות הנגב", הקיבוץ המאוחד, 2021); ועוד. יהודה דקל (1929—2008), בן לראשוני הרצליה, לוחם פלמ"ח מהגדוד השלישי בחטיבת יפתח, חבר הכשרת הצופים דפנה וממקימי קיבוץ יראון בגליל. לחם במלחמות ישראל וסיים שירותו במילואים כסגן אלוף, מג"ד שריון במלחמת יום הכיפורים. בוגר מקווה ישראל ומוסמך למדעי החקלאות של האוניברסיטה העברית. איש המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית במשך שנים רבות. מבוני חבל לכיש, ממתכנני הנגב, ממפתחי חבל ירושלים, גוש עציון והבקעה. הוביל את פיתוח התעשייה והתיירות בהתיישבות, יזם הקמת מערכת מחקר ופיתוח חקלאיים, אבי ה"צימרים" במושבים, אבי "היין הזני האיכותי" שהרחיב את כרמי היין הזני בהתיישבות והקים יקבים חדשים בכל רחבי הארץ. שימש מנכ"ל המחלקה להתיישבות בשנים 1989-1981, שבהן ניצח על מפעל ההתיישבות הכפרית בארץ. כיהן כיו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. מחבר הספר "מצודת כ"ח - רעות תחת אש", המתעד את קרבות נבי יושע במלחמת העצמאות, מקום שבו נפלו רבים מרעיו. ממדליקי המשואות ביום העצמאות תשס"ו (2006), לכבוד מפתחי הנגב והגליל. מייסד מוזיאון הרעות שבמצודת כ"ח בגליל. יהודה דקל נפטר בינואר 2008 לאחר התמודדות אמיצה עם מחלה קשה. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ומשפחת דקל חברו יחד והקימו מפעל להנצחת שמו ומורשתו - "ספריית יהודה דקל"....

יגאל מוסינזון כתב את "חסמבה", את זה הכול יודעים. אבל מה באמת אנחנו יודעים על סיפור חייו הלא-מוּכּר והמפתיע? הוא גדל במשפחה מסובכת, עם אמא לא יציבה נפשית ואבא בעל יומרות ספרותיות, שלא הצליח לממש את עצמו וסופו שהתאבד; ביחסיו עם אָחיו (בן אשתו הראשונה של אביו) היו שלובים אהבה, קנאה ותחרות; הוא היה איש של נשים, שהתחתן ארבע פעמים, ונולדו לו שישה ילדים משלוש נשים. יגאל מוסינזון נמנה עם ראשוני הסופרים הצעירים של דור הפלמ"ח (עם ס. יזהר ומשה שמיר), והיה הראשון בהם שזכה להכרה ולפרסום ספר משלו. כתיבתו היתה חדשנית ונועזת, וזכתה לביקורת על הארוטיקה היתֵרה שבה. הוא חיבר למעלה מעשרים מחזות, בהם "בערבות הנגב", "קזבלן" ו"אלדורדו". מחזותיו נגעו בסוגיות הנפיצות ביותר של החברה הישראלית ועוררו מחלוקות עזות. ועם זאת הקהל הישראלי נהר להצגותיו בהמוניו. הוא היה קיבוצניק (שעזב ברעש גדול את קיבוצו), מושבניק בבית-שערים, התגורר חמש שנים בניו-יורק – אך רוב חייו היה תל-אביבי. הוא היה מעורב במבצע פרטי ללכידת פושע נאצי בספרד של תקופת פרנקו; ידיד אישי של מרלין מונרו; דובר משטרת ישראל, עובד במחצבה, פועל בניין; וממציא פטנטים מקורי, שלא זכה להכרה. סיפור חייו של יגאל מוסינזון צבעוני יותר מכל עלילות חסמבה המופרכות ביותר שכּתב לאורך השנים. הספר שלפנינו מתאר את דמותו המיוחדת ואת תחנות חייו המפתיעות, מלידתו בעין-גנים בשנת 1917 ועד מותו בשנת 1994. ד"ר מוטי זעירא פרסם עד כה למעלה מחמישה עשרה ספרים, בהם ביוגרפיות של המלחין דוד זהבי ("כמו קול של הלב", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2013), נעמי שמר ("על הדבש ועל העוקץ", הוצאת כתר, 2017) ותרצה אתר ("בגלל הלילה", הוצאת כתר, 2019)....