"רציתי לחגוג את החג שלנו, לא של אבותינו אשר יצאו ממצרים (...) להרגיש טעם חג שאינו קשור עם זכרונות היסטוריים מתים" - כתב חבר קבוצה צעיר מנהמת לבו, בערב פסח שנת תרפ"ב (1922) על חוף הירדן. זהו ביטוי חד לסוגיה תרבותית - רעיונית שהעסיקה את השבט החלוצי: כיצד לפרש את המעשה שלהם על רקע שרשרת הדורות היהודית? כיצד לבטא את ייחודיות מפעלם? מהו התוכן, הדמות, הצורה, שיש לתת לחג ולמועד? כיצד להנחיל את החוויה החלוצית - מהפכנית לילדיהם, שנולדו אל תוכה כמציאות נתונה? הספר בוחן שאלות אלה בעולמה התוסס של ההתיישבות העובדת בשנות העשרים. עשרות הקיבוצים, הקבוצות והמושבים שהוקמו בשנים הללו היוו מעין מעבדה אינטנסיבית לבחינת רעיונות מהפכניים ויישומם בקרקע המציאות; לעיצוב חדש של חגים, מועדים וטקסי חיים; לניסויים תרבותיים וחינוכיים. הספר מתאר באופן ייחודי וחדשני את ההתרחשויות התרבותיות שמילאו בצפיפות את עולמה של ההתיישבות העובדת בשנות העשרים, ומציג את דור החלוצים כחוליה ייחודית ומקורית בשרשרת הנמשכת והולכת של התרבות היהודית. ד"ר מוטי זעירא, חבר קיבוץ גבעת חיים (איחוד), עוסק שנים רבות בחקר עולמה של התרבות החלוצית. הוא עומד בראש "המדרשה" באורנים - מרבז חינוכי - רעיוני בשאלות זהות יהודית, ציונות וחברה. ספרו הקודם "עקשנות וכוכבים" עסק בדמותו של אהרון שידלובסקי, איש העלייה השנייה. כמו - כן פרסם מאמרים בנושאים הללו בכתבי עת ומעל במות שונות.