'הן אפשר', 'הליכה לקיסריה' ('אלי אלי'), 'החליל', 'יצאנו אט', 'מלאו אסמינו בר', 'ירדה השבת', 'אפור הסלע במשלט' – אלה הם רק חלק משירי הנצח השזורים בפסקול חיינו הישראלי, שאותם הלחין דוד זהבי. מי האיש העומד מאחורי המנגינות הללו? מהו סיפור חייו? כיצד חוברו לחניו המופלאים? הביוגרפיה חושפת לראשונה את דמותו של המלחין הצבר הראשון, ממייסדי תנועת 'הנוער העובד' בתל אביב של שנות העשרים, וממקימי קיבוץ נען. איש יפה תואר ואהוב על נשים, חבר קיבוץ נאמן וצנוע, שלא הרבה בדיבור ומיעט להיחשף בציבור. לכן, גם אחרי שהלחין מאות שירים, שבוצעו בידי מיטב הלהקות והזמרים והפכו לנדבכי יסוד בבניין התרבות העברית – הוא נעדר, באופן מופגן כמעט, מספרי ההיסטוריה, מעמודי העיתונים ומשולחנות בתי הקפה של חבריו היוצרים, אבל מנגינותיו שלנשמעות עד היום במלוא צלילותן - בכל אתר, כינוס ומופע, וראויות לאזכור, הסבר ופיענוח. סיפור חייו של דוד זהבי, אותו מפליא מוטי זעירא לשחזר ולרקום, מנסה לבחון ולהבין מה מקור הנימה העצובה המתגנבת לשיריו? מהיכן השמחה המתפרצת, ומנין ההתגייסות העמוקה לצו הקיבוץ-התנועה-הפלמ'ח-המדינה? זהו סיפורו של מי שלוחמי הפלמ"ח שרו את ניגוניו מסביב למדורה וחבריו המיואשים והרעבים בקיבוצו, נען, שאבו עידוד מצלילי חלילו בשנות הבראשית שלהם. זהו סיפור על אבדן בן בכור שנעלם בגיל עשר ועקבותיו לא נודעו, על אהבת נשים ועל בדידות, על הורות וקשייה, על החיבור המורכב בין עבודה למוסיקה, בין חיי קיבוץ לאמנות, בין שירת יחיד לשירת רבים.