הציניקנים ירימו גבה (ואולי גם את האף) ויגידו שלעולם אל תתני לשוטה לנשק אותך או לנשיקה לשטות בך, ושמה כבר אפשר לצפות מספר עם שם כזה קיטשי ורומנטי ודביק שבטח יש לו סוף טוב כמצופה. האמת? זה בדיוק מה שאני אוהבת: קיטשי ורומנטי ודביק וסוף טוב, וזה בדיוק מה שחשבתי שאני הולכת לקרוא.

אז זהו, שלא. וכך יצא שבמקום להתענג על איזה סיפור רומנטי צפוי וטוב, שבו האהבה מנצחת ושבסופו הם חיו באושר ובעושר עד עצם הי

ואוו אוקי. אני חושבת מה לכתוב פה ואני לגמרי לא בטוחה איך להתחיל לדבר על הספר המדהים הזה.
טוב בואו פשוט נתחיל, אני אנסה לעשות את זה בלי ספוילרים, אם יהיו אני אגיד.
שמעתי על הספר הזה מכמה בנות שאמרו שהוא אחד הספרים הכי טובים שהם קראו בחיים שלהם, בכנות? פקפקתי בזה.
הכריכה נראית מעט ילדותית, הסיפור נשמע קיטשי ברמות ולא הייתי בטוחה שאני כזה אעוף עליו.
טעיתי. אוקי? אני מודה שטעיתי ובגדול כל כך.
הכר

אף דמות כאן לא עשתה שום דבר רע.
לא יודעת מה אתכם, אבל אני אנושית. מתוקף העובדה הזאת, אני לא יכולה להתחבר לדמויות שלא עשו בחיים שלהן שום דבר רע. פה המצב הוא שתי דמויות מושלמות שעסוקות בלהיות מושלמות בזמן שהחיים קורים ומתאכזרים אליהן, ועוד כמה ניצבים. אז איכס.
הספר הזה עצבן אותי מהשניה הראשונה, ידעתי שאני לא באמת חייבת לסיים אותו בשביל לדעת את כל השתלשלות העלילה אבל המשכתי כי לא יודעת ואין לי מושג

אלוהים אני צריכה את חוות דעתך כי אתה היחיד שיודע למה קראתי את הספר הזה. ויותר חשוב, איך הוא הצליח להוציא ממני דמעה למרות כל העצבים שהוא העביר אותי בהם. אם לא הבנתם, הספר הזה הותיר אותי מבולבלת ביותר. רוב הזמן עברה בי חלחלה ורציתי להקיא מרוב קיטש ודיבורים בלתי פוסקים על קרני שמש מחייכות ומרוב שרשימת השירים שהסופרת לקחה מהם השראה מביכה (הרשימה מצויה בסוף הספר ויש שם המון וואן דיירקשן). אבל בסופו ש

מבקרת: ליאל
לפני הביקורת אני רוצה לכתוב כאן כמה דברים...
אני תמיד חושבת לעצמי כמה רגעים אנחנו מבזבזים במהלך היום על אנרגיות שליליות על עצבים על כעס ועל דיכאון, ואני חושבת לעצמי שאנחנו לא יודעים מתי נלך מכאן זה יכול להיות מחר וזה יכול להיות עוד 100 שנים אז למה אף אחד לא עוצר לרגע וחושב לעצמו "למה אני מבזבז את החיים האלה ברגעים של תסכול?"
אין בן אדם שלא עצבני וזה מותר כמובן אבל אל תמשכו את הכעס

שמעתי המון שבחים על הספר הזה וממש חיכיתי כבר לקרוא אותו. זהו סיפור אהבה מרגש ביו שני ילדים שמתבגרים ביחד. יש ביניהם אהבה יוצאת דופן עם מסירות ונאמנות ראויים להערצה, משהו שאני בספק אם אכן קיים במציאות בסדר גודל כזה אבל זה ספר ובספרים הכל אפשרי.
הסיפור נכתב לצעירים וכך צריך להתייחס אליו. יש קטעים ילדותיים ומתקתקים מול קטעים מלאי תובנות על משמעות החיים. הספר בנוי מפרקים קצרים, הוא סוחף ומהרגע שמתחיל

מתוק מאד ועצוב מאד
ואם מזדמנת לכם הזדמנות ותפגשו את 'אלף נשיקות'
ובא לכם מנת קצת עצוב קצת מתוק
טיפה מלוח של דמעה קורט מריר וטיפה נעים מחבק של חיוך
לכו על זה - זהו תבשיל - רומנטי קיטשי בהחלט - זה נכון - אבל טעים (בואו גם סינבון זה קיטשי וטעים).

מושלם.
חובה לקרוא!!!🙂🙂

יתכן והיה עדיף לו הייתי קוראת את הספר הספציפי הזה בשפת המקור. אתחיל משמו של הספר שתורגם חלקית ונותן אשליה של "רומן רומנטי לפנייך!" ולא ספר לנוער בוגר, השם המקורי של הספר הוא (בתרגום חופשי) "אלף נשיקות של בן", כותרת קצת פחות רומנטית ויותר ילדותית (ולדעתי גם הרבה יותר מתאימה לספר, גם בתרגום העברי שלו).

לאורך כל הקריאה בספר נאבקתי בתחושה שכבר קראתי את הספר הזה, לפחות את שכמותו, את הסגנון הספציפי ה