פרולוג


חדר האמבטיה היה אפוף אדים. יצאתי רטובה מהמקלחת ולא טרחתי לכסות את גופי העירום. ליד השידה עצרתי ובהיתי במראה המכוסה אדים, בעיניים שאינן רואות דבר.


הרגשתי אפופה בקהות חושים ששיתקה את תנועותיי.


כל מה שקרה בחודשים האחרונים שבר אותי לרסיסים. כל מה שעבר עליי רדף אותי מאז, עורר בי ספקות באמונתי שעד כה הייתה בלתי מעורערת, חשף בפניי את האמת לגביי... שאני זונה, פתיינית, אישה שלא ראויה לאלוהים. אישה שמיום לידתה היא יצירת השטן, יצירת מופת מושלמת שפיסלו טפריו המזוהמים של מלאך הרשע.


ביד רועדת ניגבתי את המראה עד שבבואתי החוטאת השתקפה בה. הסתכלתי על הבחורה שמולי ושפתיי התעוותו בגועל. היא הייתה יפהפייה. עורה זוהר וחלק, שערה בלונדיני וגולש, עיניה בצבע תכלת עז... בהחלט תחפושת מרשימה. יצירתו של רוע שאין לו מתחרים.


בכל קווצה בשיער הפלטינה היה שזור חטא. גוון הספיר הנוצץ בעיניים הואר באור הפריצות והסומק בלחיים זהר בחטא הכפירה.


גברים התגודדו סביבה. נוכחותה משכה אותם למלכודת הערמומית שטמן להם השטן. הם רצו לכבוש אותה, להתאחד איתה במובן הראשוני ביותר של המילה. קימורי גופה, שדיה הגדולים ופיה הוורוד והמפתה שיבשו את דעתם.


ההיגיון הבריא נטש אותם אחרי מבט אחד בלבד, עד שלא נותר להם אלא לתרגם את תשוקתם לפעולה. את התשוקה הבלתי מסופקת להיות איתה. הם רחצו באור יופייה כמו פרפרי עש החגים סביב למנורה. ובכל פעם השטן עלץ בקרבה, כי עלה בידו לאסוף עוד נפש לאש הנצחית שלו, הבוערת בגיהינום.


הנבואה של הנביא דיוויד הסתחררה במחשבותיי, ייסרה אותי וריסקה את נפשי.


"בריאתו של האל שופעת יופי. הנהרות הזורמים, הימים התכולים. פסגות הרים מושלגות וכרי עשב ירוקים. אין מראה פואטי יותר מהשמש השוקעת באופק לעת ערב, ועולה וזורחת שוב עם שחר. אבל יופי מוגזם של אישה הוא חטא. יופי עוצר נשימה של אישה יכול להוביל ליעד אחד בלבד. לשאול.


האל ברא את העולם המושלם הזה עבורנו, הנבחרים, כדי שנוכל לקיים את מצוותיו ולהלל את שמו. אבל השטן קנאי ונוטר לנבחריו של האל, ובטבעו הערמומי השית את רשעותו על הנבחרים.


מהצללים הוא מגיח, מפתה, זורע את זרעו ברחם נשים וההתעברות מולידה את המקוללות. נשים שהרוע טבוע בהן מלידתן, שנוצרו על ידי השטן כדי לפתות גברים טהורים ותמימים לדבר חטא. הן מכשפות ופתייניות... פרוצותיו של האדס... שנשלחו לגזול את נשמותינו.


הישמרו לכם מהנשים הללו. מבט אחד בעיניהן הריקות, ולנצח תהיו שבויים בתאווה. מגע אחד של פיהן בבשרכם יעורר בכם צמא נצחי לגופיהן, צורך פראי וחוטא שאינו יודע שובע. הפיתויים שלהן יכשפו אתכם, ילכדו אתכם ויאלצו אתכם לעשות כדבריהן. יגררו אתכם לבורות האש והגופרית לבערת עד.


גברים לא יכולים לאהוב אחת מהמקוללות אהבת אמת.


ובת חוה מקוללת לעולם לא תדע את אהבתה של נפש טהורה."


סילקתי את הדמעות במצמוצים מהירים וקרעתי בכוח את מבטי מהבחורה הזאת. מבת חוה המקוללת שהנביא דיוויד הטיף בגנותה, ופתאום הבנתי משהו. זה תמיד יהיה ככה. לעולם לא אזכה לגאולה מהאל – ולא משנה כמה אשתדל. לעולם לא אגיע ליעד ואזכה להיוושע. אולי הדרך היחידה טמונה בהתמודדות עם השטן פנים אל פנים? לא תהיה לי גאולה עד שגברים יפסיקו לסטות מדרך הישר ולא ייתקפו עוד בדחף לבעול אותי...


נותר לי רק דבר אחד לעשות – לקחת את היופי הרעיל שהשטן נתן לי ולהפוך אותו לכיעור, להיות מכוערת ודוחה... מכוערת עד כדי כך שאשתחרר מהקללה.