“ואנחנו היינו עוד ילדות / מאת גליה הראל דור הוצאת כנרת זמורה, 2020, 315 עמודים. בתמצית ובלב הספר מונחת חברות שהתחילה כששלוש נשים היו פעם ילדות. בשלב מסויים שתי חברות המשיכו הלאה, ואילו אחת נותרה מחוץ לחברות. אחת מהן, אלונה, נוסעת לפגישות עסקים בלונדון ולא חוזרת. בעלה, רמי, מזעיק את חברתה אוסי וזו מתקשרת אחרי 20 שנים לאיילת ומזמינה אותה לצאת איתה למסע חיפוש אחרי הנעדרת, אלונה. הביקורת שלי על הס”

“את ספרה השני של גליה הראל לא סופי קראתי ברגשות מעורבים . מצד אחד נושא הספר הוא לא קל , יומן מסע של אישה של אישה אמיצה המתמודדת לצד מחלה מה שהזכיר לי את ימי מחלתה של אמי ז"ל והמסע שעברנו איתה לפני 12 שנים עד לפרידה . ומאידך , לא יכולתי שלא לקרוא אותו אחרי שקראתי את ספרה הראשון ואנחנו היינו עוד ילדות בו נגעה בי גליה בכתיבתה מה שרציתי לחוות שוב , ואכן חוויתי . בספרה לא סופי , גליה כמו”

“ביום הראשון ללימודים בכיתה אלף בבית ספר ברעננה הניחה המורה גזרי בריסטול עם אותיות על הרצפה וביקשה מהתלמידים לעמוד על האות הראשונה של שמם. מיד תפסו את מקומן על האות אלף שלוש ילדות. איילת, אוסי, ואלונה. וזו היתה תחילתה של חברות ארוכת שנים. חברות היא עוגן. היא נמל מבטחים שאתה יודע שתמיד תוכל לחזור אליו. זה המקום שתמיד תוכל לעגון בו ותרגיש בו בטוח, ותדע בוודאות שפה מקומך, והוא תמיד יישמר לך, כי זו”

“ואנחנו היינו עוד ילדות / מאת גליה הראל דור הוצאת כנרת זמורה, 2020, 315 עמודים. בתמצית ובלב הספר מונחת חברות שהתחילה כששלוש נשים היו פעם ילדות. בשלב מסויים שתי חברות המשיכו הלאה, ואילו אחת נותרה מחוץ לחברות. אחת מהן, אלונה, נוסעת לפגישות עסקים בלונדון ולא חוזרת. בעלה, רמי, מזעיק את חברתה אוסי וזו מתקשרת אחרי 20 שנים לאיילת ומזמינה אותה לצאת איתה למסע חיפוש אחרי הנעדרת, אלונה. הביקורת שלי על הס”

“את ספרה השני של גליה הראל לא סופי קראתי ברגשות מעורבים . מצד אחד נושא הספר הוא לא קל , יומן מסע של אישה של אישה אמיצה המתמודדת לצד מחלה מה שהזכיר לי את ימי מחלתה של אמי ז"ל והמסע שעברנו איתה לפני 12 שנים עד לפרידה . ומאידך , לא יכולתי שלא לקרוא אותו אחרי שקראתי את ספרה הראשון ואנחנו היינו עוד ילדות בו נגעה בי גליה בכתיבתה מה שרציתי לחוות שוב , ואכן חוויתי . בספרה לא סופי , גליה כמו”

“ביום הראשון ללימודים בכיתה אלף בבית ספר ברעננה הניחה המורה גזרי בריסטול עם אותיות על הרצפה וביקשה מהתלמידים לעמוד על האות הראשונה של שמם. מיד תפסו את מקומן על האות אלף שלוש ילדות. איילת, אוסי, ואלונה. וזו היתה תחילתה של חברות ארוכת שנים. חברות היא עוגן. היא נמל מבטחים שאתה יודע שתמיד תוכל לחזור אליו. זה המקום שתמיד תוכל לעגון בו ותרגיש בו בטוח, ותדע בוודאות שפה מקומך, והוא תמיד יישמר לך, כי זו”