מבין הדמויות של יהודי פולין אשר היגרו לאמריקה, <mark>יעקב גלאטשטיין</mark> הוא אחד הבולטים.
לספר הזה קדם ספר בשם ''כשיאש נסע'' שאין לי מושג בתוכן שלו, אבל הספיק לי להבין שאין קשר מחייב בינו לבין ''כשיאש הגיע''.
הספר הנוכחיי עוסק ביאש, המתבשר שאמו על ערש דווי, והוא ממהר לחזור אל ארץ מולדתו פולין, כדי להיפרד ממנה- ולקבור אותה.
מפה לשם יאש נעלם, התחושות שלו גופא לא ידועות, ומעתה הוא רק כלי שמעביר את סיפורי ל

באמריקאית של מערבונים נוהגים לומר את זה בערך ככה. אם אתה רוצה לספר, ספר. אל תקשקש.

זאת התחושה שתוקפת אותי כל פעם שאני קורא מחקר על ספר או סופר. אתם יודעים, יהודי - או אפילו גוי - ישב לו אצל שולחן הכתיבה, פלט כך וכך מילים, סיפר סיפור, שורר שיר, מוציא את מה שמעיק עליו שם בפנים. ואז, מגיעים אנשים - בדרך כלל עם קרחת, או קרחת אפלטונית - ומתחילים לפלפל ולסלסל. לחפש אינטר טקסטואליה והיפר סקסואליה. מו

הספר מתרחש ב-1934 ומספר את מסעו של יצחק (יאש) מאמריקה לפולין - שאותה 20 שנה קודם לכן - כדי לפגוש את אימו שעומדת למות. עיקר הספר הוא ההפלגה באונייה לצרפת וחלק מצומצם יותר מתאר את המשך המסע ברכבת ללובלין ואת המפגש עם בני משפחתו של יאש. בספר מתוארים המפגשים של יאש עם אנשים שונים ברכבת והוא מורכב מהמון סיפורים קטנים.
הגיבור, שהוא במובנים רבים בן דמותו של <mark>גלאטשטיין</mark> עצמו, ניחן ב"אוזניים של זהב" (כך מכנ