ספרים שקראתי, רוצה לקרוא, הספקתי בצבא, ספרים שצריך לקרוא, My wish list- זה יקרה מתישהו, רוצה לקרוא, כשלסבתא יהיו מדפים, המומלצים שלי, ספרי קריאה, אקראי נוגע, קראתי, הספריה שלי, DHL, * ספרים (כללי), ספרים שקראתי 2018, עשרת הגדולים, פרוזה, מועמד, תומחר , ספרים שקראתי, יש לי -עברית מקור, 2011-2019, AAA רומנים שחשבתי לקנות - 2018-2019, למכירה עד 40 שקל, קריאה עתידית, ספרים לקרוא, ספרים שקראתי, ספרים שקראתי 2019, רוצה לקרוא :), = ניתן להשיג בחיפה (זמנית) = , עוד ...

1.

למה אתה לא מחייך מאת אודי שרבני גיבור הרומן שאתם מחזיקים בו עכשיו לא יחייך אליכם, אבל זה לא אומר שהוא לא יצחיק אתכם. הוא גיבור ללא שם, אבל זה לא אומר שלא תזדהו איתו. בתל־אביב של שנות השמונים הכול סלול ומובטח בחייו - הוא מלך הכיתה (למרות שהוא מהדר יוסף ולא מנאות אפקה), תלמיד טוב, אהוב הבנות, ובעיקר הכדורגלן הכי טוב בשכונה, זה שכולם צופים לו עתיד מזהיר. הוא האח הצעיר במשפחה ובן טיפוחיו של האח הגדול, המשמש כמורה דרך לנבכי הכדורגל והחיים. כל מי שסביבו יחיה לנצח, כך הוא מתכנן, אבל משהו משתבש בדרך ומטלטל את עולמו. גם המסלול הבטוח והמהיר להצלחה מתברר כדרך מפותלת, רבת תככים ומכשולים. התחנות השונות בחייו - בשכונה, בבית־הספר, בבית ומאחורי הקלעים של עולם הכדורגל - מובילות אותו אל ההכרה בחוסר השליטה בחיים. "הייתי רוצה שהעולם יקפא על השמרים של הלחם כשמישהו מת, אבל אפילו לזה אין זמן. אמא אומרת שאלה החיים, שהמוות הוא חלק מהחיים ואני לא מבין את זה. איך זה יכול להיות במשפט אחד. זה כאילו שהמשפט רב עם עצמו." באותנטיות מרגשת ובכנות בלתי מתפשרת ממפה אודי שרבני תהליך התבגרות וחניכה לא שגרתי - מצד אחד הוא מאוד ישראלי, מוחשי ומוכר, אך מצד שני הוא חותר תחת הקונספציות של סיפורי התבגרות. דרך מבטו הכובש של הגיבור הכדורגל הוא עולם ומלואו, וכששפת הכדורגל פוגשת את שפת הכתיבה נוצר חיבור מחשמל. למה אתה לא מחייך הוא ספר מרגש ויוצא דופן הכתוב בשפה עזה וחמה, שלעיתים מותירה את הקורא נפעם מול תמונות ודימויים חיים ומפציעים. זהו רומן שיש בו עצב וכאב גדולים לצד הומור פרוע ואנושיות מכמירה. אודי שרבני, יליד 1976, משורר, עיתונאי ותסריטאי, זוכה תחרות הסיפור הקצר של ´הארץ´ לשנת 2009. ...

2.

יש לך בשביל מה מאת אודי שרבני גרוש עצמאי שפשט את הרגל, קריין פרסומות שעובד מהבית ואורז קניות שנבחר לעמוד במרכזו של סרט דוקומנטרי - אלה הם שלושת הגיבורים בספר "יש לך בשביל מה" מאת אודי שרבני. מצד אחד כל אחד מהם נסחף בזרם החיים בדרך שנדמית קהת חושים וחסרת כל שליטה, מן הצד האחר המבט של שלושתם מפוכח עד כאב, מודע לכל מהלך, מחווה ומילה. קו העלילה הראשי הוא מסגרת דקה המשמשת כר פורה לפרימה עד כדי אבסורד של טקסי ההתנהגות המקובלים ולבחינה של חיינו. עצם קיומו של דו שיח בין שניים, אפילו הוא נדמה כקלישאה ועל כן יש לעוות ולפרק אותו על מנת להפיק ממנו אי אלו ניצוצות של אמת. מבטו המודע של אודי שרבני נראה כפיכחון נוקשה ואכזרי, אולם למעשה הוא חושף גרעין אנושי של תשוקות חבויות ופחדים ועל כן הוא נוגע ללב ומלא רוך. "העולם מתחלק לשני חלקים: לאלה שאומרים שהעולם מתחלק לשני חלקים, ולאלה שלא. זה מה שאני יודע עליו באופן ודאי. מלבד זה, אני לא יודע דבר על העולם. מדי יום הוא מנצח. באשר אלי, במישור האישי, אני כן יודע שאגנוב ניירות טואלט ממקומות ציבוריים כשאזדקן. זה דבר אחד. דבר שני: מהיום שנולדתי אני בלחץ מהרגע שבו אפגוש מישהו שאצטרך להסביר לו למה לא הזמנתי אותו לחתונה שלי. בין שני המצבים האלה, סוף ולידה, אני נע ברחובות המוח שלי. ויש, ברוך השם, הרבה רחובות." זהו ספרו השני של אודי שרבני, יליד 1976. ספרו הראשון "למה אתה לא מחייך" (מודן, 2011) זכה לשבחי הביקורת. בשנת 2009 זכה במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של עיתון הארץ. ...

3.

צריך לעשות את זה יותר מאת אודי שרבני קורא ספרים אובססיבי, קופירייטר לשעבר וזוג אוהבים - דיאלוגיסט של סדרות טלוויזיה ופסיכולוגית קלינית - נקלעים בצריך לעשות את זה יותר לשלל מצבי קיצון ומייצרים במו ידיהם סיטואציות על גבול האבסורד. הם נעים במרחב עירוני דחוס, חסר מרגוע, משתתפים בטקסי היומיום בדרך שהיא ייחודית רק להם. ביקור במוזיאון הופך להיות מיצג בפני עצמו, דיאלוגים ספרותיים עוברים סימפּוּל ומקבלים חיים משל עצמם, נסיעה שגרתית–לכאורה בנתיבי איילון מביאה לשיתוק של מדינה שלמה, חיי היומיום של זוג מוצגים כתסריט. כך קורה בארבעת סיפורי הקובץ. הדמויות האקסצנטריות מהלכות ברחובותיה הצדדים של העיר, בין קבצניה ותמהוניה, כמו גם בסמטאות הנחבאות של תודעתן. מבעד לתפיסת עולמן - ספקנות חובקת–כל - מזדהרים רגעים מלאי חום ואנושיות בתוך אותו משחק גדול, הקרוי חיים. צריך לעשות את זה יותר הוא ספרו השלישי של אודי שרבני. בשנת 2009 זכה שרבני במקום הראשון בתחרות הסיפור הקצר של הארץ, בשנת 2017 הוענק לו פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם. ספריו הקודמים הם למה אתה לא מחייך (מודן), שזכה לשבחי הביקורת, ויש לך בשביל מה (הקיבוץ המאוחד), שנכלל ברשימה הארוכה לפרס ספיר 2016. ספר ראשון בעברית בסדרת פועלים- סיפורת | מקור בעריכת נגה אלבלך, גדעון טיקוצקי ויואב רוזן....

4.

אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך מאת אודי שרבני בֵּין הָעֲלִיצוּת הָרִאשׁוֹנָה לְתוּגַת הַכּוֹס הָאַחֲרוֹנָה - יֵשׁ וְהָאָדָם מְחַכֶּה לַגִּיל שֶׁבּוֹ הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ יַתְאִים לוֹ (יֵשׁ שֶׁלֹּא מַגִּיעִים לְכָךְ בְּחַיֵּיהֶם). אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ? אֲהָבוֹת תּוֹתָבוֹת הָיוּ בְּחַיַּי; נִצְחוֹנוֹת נְדִירִים עֲצוּבִים מִכִּשְׁלוֹנוֹת חוֹזְרִים. אֶת כָּל הַטָּעֻיּוֹת אֲנִי מַכְנִיס לַדְּמֻיּוֹת שֶׁלִּי וְלוֹמֵד מֵהֶן, וְיוֹדֵעַ אֵיךְ קוֹרְאִים לַמִּלְחָמָה הַבָּאָה. אֵיפֹה זֶה סֵתֶר לִבֵּךְ? בין עליצות לתוגה, בין תאוות חיים לידיעת המוות, שיריו של אודי שרבני מחפשים איזו אמת, נקודת אחיזה. משחקי הלשון שבהם, החתירה לניסוח מחדש של המובן מאליו ושל החומק מהכרה, הקריצה לתקשורת ההמונים ובה בעת לחשיבה מטאפיזית מעמיקה, נדמים לעתים כניסיון לגבור על מורא המציאות, אך לעתים – כהיקסמות פשוטה ממנה. הרי הנצח מושג כאן ועכשיו, במראה נערה הרוכבת בשדרה על אופניה, בזמן המעגלי של האופנה המתחלפת. ומסביב גם רוחשות הפוליטיקה, הכלכלה, הזימה, שפע של הזדמנויות לאשליה. על כן, כל הנדמה נכסף ובעל ערך, ובכלל זה מעשה הכתיבה עצמו, מוטל בספק, אבל כל ספק מוביל למסקנה ולפיה האהבה, האפשרות לדבוק בה בלב שלם, היא אולי האמת הראויה היחידה. אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך הוא ספר השירה הראשון של אודי שרבני. קדמו לו ספרי הפרוזה למה אתה לא מחייך (2011), יש לך בשביל מה (2016), וצריך לעשות את זה יותר (2018). שרבני הוא זוכה פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם 2017. ...

5.

כל קשר בין הדמויות מאת אודי שרבני אני סופר. ככה אודי שרבני, מחבר הספר הזה שאתם אוחזים, החליט. אני לא יודע למה הוא כתב את הספר הזה. אני רק יודע שצריך לא לעשות פרובוקציה כי פרובוקציה זה אותו דבר כמו לפחד, רק הפוך. זאת גם התשובה שהוא החליט שאני, גיבור הספר, אענה לעיתונאי שבא לראיין אותי אחרי ההצלחה הספרותית העולמית שלי. אני נשוי למתרגמת צרפתייה. האדם תלוי בתרגום שלו. לשם כך עליו למצוא מתרגם לחייו. ייתכן שלא נמצא ואז יישאר בודד, מעביר את חייו ללא האחד או האחת; העולם יחזיר אליו את מילותיו ללא פתק החלפה. היא ואני, אני והיא; כל אחד והעבר שלו, כל אחד ושפת האם שלו. פעם היא אמרה לי שלסופרים יש שנאה עצמית ובגלל זה הם נמשכים לנשים משפות אחרות. אני יכול להודות שזה נשמע טוב. כבר שנים שאני מנסה לפרוץ עם הכתיבה שלי לקהל הרחב, והנה זה מצליח. אבל כל דבר בעולם הזה הוא תמורת דבר אחר; אנחנו לא מצליחים להיכנס להיריון, אנחנו לא יכולים לעבור לדירה החדשה שלנו כי התחיל סגר. אנחנו תקועים, כל הסודות שלנו מתרטבים; כרוניקה של אהבה מתרקמת בינינו, אבל בו בזמן גם מתפוררת. במהלך הסגר אני כותב ספר, אבל למעשה אפילו אני לא באמת יודע מי כתב אותו: אודי שרבני או אני. נו, אתם יודעים, לפעמים הדברים בכלל לא בשליטתך. בעצם, אתם לא יודעים. ואף אחד לא יודע, ולא יכול. בטח שלא אני, אם הספר שאתה הגיבור שלו נפתח במסקנה הזאת: "כמה כוח יש למילים, וכמה, באותה מידה, הן כלום, קביים לפֶה צולע". אני רק יודע שכל קשר בין הדמויות הוא ספר מסוכן. זה כל מה שאני יודע. שלכם, גיבור הספר. בתיאבון....

6.

בכורתי - מחזור שירים בגדילה מאת אודי שרבני אֵיךְ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁכָּל יֶלֶד אוֹמֵר לְעַצְמוֹ – לְפָחוֹת פַּעַם אַחַת – שֶׁהוּא לֹא יֵצֵא כְּמוֹ הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ וְלַמְרוֹת זֹאת, הָעוֹלָם לֹא מִשְׁתַּפֵּר? עוֹד סֵפֶר נִפְתָּח. לידת בתו הבכורה של אודי שרבני הולידה מחזור שירים בגדילה. המחזור יגדל עד שהילדה תהיה בת שנתיים. הוא יודפס בספר, יראה אור, יתקבע, אבל הילדה תמשיך הלאה, אל העולם. את העולם הזה, את מה שאין לו קווי מתאר, על שלל היבטיו האישיים והאוניברסליים, מנסה בינתיים אביה לתאר, לחוש, לפענח. בלשון שירה רְווּיה הומור, תבונה ואומץ, ברצינות תהומית ובחיוך ממזרי, הוא משרטט בשבילה – והיא משרטטת בשבילו – נתיב אחד בזמן הנע בשרירותיות, ערוץ פרטי המביס את האבסורד הקיומי ובה בעת נכנע לו. אחרי הכול, זה מה שנשאר: משפחה אחת המהלכת בקטנות, פשוטו כמשמעו; ומעט מילים סדורות על דף....