כשקראתי אותו בקריאה ראשונה, נטשתי אותו די בהתחלה מחוסר עניין, זה היה בתקופה שפחות התלהבתי מסדרת הספרים של סטרייק. עכשיו, משנעשיתי מעריץ נלהב של הספרים האחרונים בסדרה, החלטתי לעשות רוורס ולחזור אליו בשנית, בתקווה שהפעם אצליח לסיים אותו עד הסוף. הרי גם ככה יקח לפחות שנה עד שיתורגם ספר חדש של סטרייק, אז למה לא ליהנות עוד מסטרייק, לפני תקופת היובש הארוכה והמייסרת שעתידה לבוא?

בסוף יצא, שלא רק שהצלח

מתישהו, הוא ייצא בעברית כנראה.
אז אקרא אותו שוב ובטח גם אכתוב ביקורת מסודרת.
עכשיו?
עכשיו זה סתם איוורור רגשות.

***

הוא הגיע בשעה טובה קצת לפני סוכות, כשלא היתה לי שניה לקרוא אותו.
קשה לזכור את זה עכשיו, נראה כאילו עברו מיליון שנה, אבל בסוכות היינו עסוקים. אנחנו תמיד עסוקים בחגים: הילדים בחופש ואנחנו יוצאים לטיולים, מבשלים, מארחים, אין רגע פנוי.
חיכיתי לשמחת תורה.
חג עמוס, אמנם, אין ה

נתחיל מזה שתולעת משי היא בכלל לא תולעת. תולעת משי זה השם העממי והשגוי לזחל שמהווה חלק ממחזור החיים של מין עש מתורבת, הניזון מעלי תות, תלוי כולו באדם ולכן מתורבת לחלוטין כמו כלבים ופרות, ובמעבר למופע הבוגר שלו הוא יוצר גולם שעטוף כולו בפקעת ארוכה וחזקה של סיב משי המשמש את בני האדם ליצירת בגדי יוקרה נעימים, חלקים ומבריקים. ויקיפדיה העברית מספרת לי שהגולם, חסר תנועה ומודבק לעץ או לקרקע חשוף לאיומים ש

אני לא חובבת גדולה של ספרי בלשות, וקשה לי להאמין שהייתי מתאבדת על הסדרה הזאת, ועוד באנגלית, לולא רולינג היתה האלילה שלי. זו הסיבה שקצת קשה לי לכתוב את הביקורת הזאת: אני לא מחזיקה מעצמי מתמצאת בז'אנר ולא נהנית מספיק מהמתח של תעלומת רצח באופן כללי על מנת להבין אם הכתיבה נחשבת טובה לתחום.
אבל דבר אחד ברור לי: בניגוד לספר הקודם בסדרה, שצלעתי לכל אורכו אבל הסוף היה כל כך מפתיע ומענג שהוא שינה לגמרי את