"בשבילך," גיולה אמר, והושיט לה זר קטן של פרחי אדלווייס. "אל תגיד לי שקטפת אותם בעצמך," אמרה לילי כשנשמה את לחיו. אצבעותיה נגעו בשׂער ראשו וירדו אל שוליו, אל העורף, ניסו לחדור אל מתחת לצווארון, אל קצה הגב, אל כל הגוף שמתחת לבד הכפות בכפתורים, בשרוולים. "ואיפה בכלל הצלחת למצוא אותם עכשיו, וחוץ מזה, גיולה, אסור לקטוף אדלווייס! אתה הרי יודע שזה פרח מוגן." "יכול להיות..." הוא אמר רגע לפני ששם, על הרציף, לעיני הנוסעים המעטים שמיהרו לדרכם, אסף אליו פיו את פיה ויצר בנגיעתו הסודית, המוסתרת מעיני הצופים, מציאות גועשת שאפשר להכיר את קיומה רק כשהעיניים עצומות, "אבל לידיעתך, אני החלטתי שמעכשיו אני עושה בדיוק מה שמתחשק לי. גם, ואולי בעיקר, את מה שאסור." במשך שנים נשלחים לתל אביב בוגרים של קורס סוכני CIA לעקוב אחר בני משפחת פאר. ספק אם מי מהם קולט איזה עצב ואיזו סערה מסתתרים מאחורי המעטה האלגנטי והמאופק של לילי, שהמלחמה הפרידה בינה ובין אהובה, גיולה, והיא נישאה ליואל, אחיו הצעיר, וכיצד מתנהלים החיים בתוך הבית הבורגני, המבוסס והנוח שיואל בונה ללילי, ולילדיו עמיחי ודפנה. הסוכנים עוקבים אחר צמיחתה של המשפחה שמנסה להשאיר מאחור את מוראות השואה ולמראית עין מתערה היטב בנוף העירוני האופטימי של העיר העברית הראשונה. "מעקב", נוגע בפרשת קסטנר ובגורל יהודי הונגריה, ומטפל בעדינות ביחסים בין הורים שהיו שם, לבניהם שנולדו כאן. זה סיפור על אהבות, כאבים ותקוות – המסופר בנדיבות, בצלילות ובמיומנות מרשימה. עופרה עופר אורן, ילידת תל אביב. מתגוררת בקריית אונו. סופרת, מתרגמת ועורכת. בשנת 1995 זכתה בפרס ראש הממשלה ליצירה. מתוך הביקורות על ספריה הקודמים של עופרה עופר "עופרה עופר היא סופרת מוכשרת מאוד, והספר שלפנינו הוא יצירת אמנות אמיתית... הספר חותר ומתקרב לשלמות..." רחל שקלובסקי, מעריב "יצירה עשויה היטב, כתובה בבגרות ובביטחון." אריאנה מלמד "מסע ספרותי מהפנט." אורית הראל, מעריב "מפגן מרשים של חדשנות." עמרי הרצוג, הארץ "כתיבה רהוטה ונסערת." אריק גלסנר, מעריב ...

נערה צעירה גדלה בבית אלים ומוחץ, ובורחת ממנו אל האלימות שבחוץ, כי מה שקרה להגר באילת הוא רק חוליה אחת בשרשרת של בגידה, הפעלת כוח, ועצימת עיניים. זהו טקסט לירי מטלטל על התבגרות מתוך היעדר, על אנושיות במקום שבו היא נדירה, על בני אדם מורכבים ופצועים. מה קרה להגר באילת? הוא מחזור סונטות באורך רומן מלא, שמפרק את הטראומה על כל גווניהּ לפרודות קטנות של כאב, ובאמצעות מילים מדודות ושקולות מצליח להעביר עולם ומלואו. זהו ספרה העשירי של עופרה עופר אורן, זוכת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1994) ופרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם (2018). "טוּר דֶה פוֹרְס של ממש". דורי מנור "מה קרה להגר באילת? הוא אגדת כאב עמוקה ומרהיבת עין, שמקור עולמה הוא הטראומה. רומן רחב־יריעה העשוי כולו שירה צרופה. הוא מגולל סיפור נשי מזעזע וזוהר מיופי, שהפרוזה והשירה מתלכדות בו ליצירת פאר." אנה הרמן "הרומן־בחרוזים של עופרה עופר אורן הוא הישג ספרותי מפליא. המתח בין הצורה המשוכללת, המעוצבת באופן מושלם, לתכנים הדרמטיים הפצועים, המכאיבים כל כך לפעמים, הוא לא פחות ממסחרר. נשאבתי פנימה וקראתי את הספר בלגימה ארוכה אחת." אלי הירש עופרה עופר אורן שזכתה לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עברים, היא ילידת תל אביב. עד כה פרסמה תשעה ספרי פרוזה, שהביקורות שיבחו. כמו כן, תרגמה וערכה עשרות ספרים. בשנים האחרונות כותבת את הבלוג סופרת ספרים ובו ביקורות על ספרים ועל סרטים. "מה המים יודעים על צמא" הוא ספר השירה הראשון של עופרה עופר אורן, שהייתה מוכרת כסופרת של ספרי פרוזה (ביניהם "רצח בבית הספר לאמנויות", "מעקב", "יופי לי, יופי לי" ו"שירה והירושימה")....

ורד, אבישי, חנה, גדעון: ארבע דמויות, שני זוגות, כל דמות בקולה ומנקודת ראותה טווב עלילה אחת, המתרחשת בזמן אמיתי, בעת ההתרחשות עצמה. המקום שכיח, הזמן מוכר: העיר חולון, שנות השמונים, בנין דירות רב-קומות, דלת מול דלת, קיר משותף שאינו מפריד וקיר שאינו מוחשי- אך מפריד בין בני הזוג. במרחב מצומצם זה מתרחשת בחשאי דרמה המתוארת בדייקנות פיסית אך בנימה מאופקת, כמו צעקה גדולה ואילמת. זהו ספרה השני של עופרה עופר והרומן הראשון מפרי-עטה. קובץ הסיפורים הפרדת צבעים. שהופיע בהוצאת עם עובד זכה לשבחי הביקורת. ...

"שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי" – השורה הזאת, מלאת היופי והתום, מתוך שירה של פניה ברגשטיין "ניגונים", המופיעה כמוטו באחד השירים בספרה של עופרה עופר אורן, חוזרת ומהדהדת בכל שיריה, והולכת ולובשת משמעות אחרת, פצועה ואירונית. שיריה נוגעים בעדינות באובדן תום הילדות, ובמקום שבו הלכו והסתלפו הניגונים. זהו ספר השירה הראשון של עופרה עופר אורן, שהייתה עד כה מוכרת כסופרת של ספרי פרוזה (ביניהם "רצח בבית הספר לאמנויות", "מעקב", "יופי לי, יופי לי" ו"שירה והירושימה"). הזעקה שבספר היא זעקה מוזיקלית מאוד, המתמסרת למנגינת המילים וליופי שבשירה. חלקו השני של הספר מוקדש לתרגומי שירה קלאסית ומודרנית, החל בשייקספיר וכלה באודן. הבחירה לשלב בספר השירים הראשון שלה את מבחר התרגומים הנהדר והמיוחד הזה איננה בחירה מקרית. השפעתה של השירה הקלאסית, שאותה תרגמה עופר אורן יפה כל כך, ניכרת בכל שיריה. מדור נוסף בספר מוקדש לסיפורים שמאחורי השירים. (חלקם הופיעו בXnet ובבלוג "סופרת ספרים"). משהו מדברי הימים של השירה הקלאסית והמודרנית ומקורות החיים הבלתי ידועים של המשוררים מעמיק כבאר מלאה מים נסתרים וצופני תעלומה וסוד. [אנה הרמן, עורכת הספר] עופרה עופר אורן, שזכתה לקבל מידיו של יצחק רבין את פרס ראש הממשלה לסופרים עברים, היא ילידת תל אביב. עד כה פרסמה תשעה ספרי פרוזה, שהביקורות שיבחו. כמו כן, תרגמה וערכה עשרות ספרים. בשנים האחרונות כותבת את הבלוג סופרת ספרים ובו ביקורות על ספרים ועל סרטים. מה המים יודעים על צמא הוא ספר השירים הראשון שלה....

"אני מאחל לך ששני ההורים שלך ימותו בבת אחת, ביום אחד", אמר פעם אב לבתו הקטנה. באיזו מציאות דברים כאלה יכולים להיאמר? ומה קורה לילדה הקטנה ששומעת אותם, ילדה שהפסקול המלווה את חייה הוא חילופי דברים פוצעים ומדממים בין אִימהּ לאביה ובין כל אחד מהם ובינה? בדולח וסכינים מתאר מה קורה לילדה כשהיא נמצאת בתווך, בין שני הורים כאלה, ונאלצת לוותר על עצמה במאמציה לרַצות, לפייס, להרגיע; ואיך נראית ואיך נשמעת התופת הרוחשת מאחורי הקלעים של משפחה שרק מתחזה להיות שפויה. הספר בוחן מה צפוי לילדה שהוריה פוגעים לא רק זה בזה אלא גם בה, ומסרבים, גם מקץ שנים רבות, להכיר במעשיהם, ושואל אם יימצא מי שיעזור לה, יקשיב ויבין, או שלהפך, הסביבה תתגייס להמשיך את קשר השתיקה ולגונן על ההורים דווקא. עופרה עופר אורן, שבדולח וסכינים הוא ספרה השנים עשר, הציבה מעין רשמקול מאוחר שמתעד את הקולות אשר עיצבו את מסלול חייה, ובעזרתם היא משמיעה את מה שאי אפשר לכאורה להביע במילים – הן את הכאב והטירוף שלתוכם נסחפה והן את האהבה והאומץ שנדרשו לה כדי להיחלץ מהם. עופרה עופר אורן היא זוכת פרס ספיר לספרות לשנת 2023....