“לאיזו אמא עובדת אין נקיפות מצפון ורגשות אשמה? אריקה גרושה אמא לשתי בנות גרה בניו יורק מול הסנטרל פארק, משפחה עם רווחה כלכלית בזכות עיסוקה בנדלן. הבנות לומדות בקמפוס, והגרוש בתמונה אם כי כל הנטל נופל עליה. אריקה היא אשה וורקהולית שמכורה לעבודתה ובגלל שטעתה בשיקול דעת בבוקר מסויים, דווקא אז קורה אסון ואחת מבנותיה נהרגת בתאונת רכבת היא נעזרת במחברת הלב של בתה המתה קריסטן שבה משובצים משפטים מהחיים שעברו מאמה וסבתה ואותם העבירה לבנותיה. למחברת זו תפקיד מאד מרכזי בספר (גם שמם הספר...) שבו אריקה ובתה אנני שנותרת בחיים עקב אי הצטרפותה לנסיעה עם אחותה ברגע האחרון. הן מתרחקות אחת מהשניה, לכל אחת מטען כבד על הלב וכל אחת מתאבלת בדרכה על האובדן הכבד. אותו ריחוק גיאוגרפי, ניו יורק - פאריז מצטמצם בסופו של דבר ועל הדרך כמובן פותרים בעיות וגם מוצאות אהבה. בחיים כדי להתקרב לפעמים צריך להתרחק, לחשוב, להרהר, לפתור ואז הדרך חזרה היא חלקה ובריאה יותר. אני אהבתי את הקשר של אנני ששימשה כאופר לילדה קטנה אוליב בפאריז מקום מרוחק, זר וזה נתן לה להתחבר לעצמה וגם דרך הילדה הקטנה שבעצמה התייתמה מאמה, מקור נחמה וריפוי. סך הכל ספר חמוד שנוגע ללב עם כל מיני משפטי תובנה על החיים. ממליצה לקרוא כדי להעביר את הזמן וזה לא למי שמחפש יצירת מופת.”

“אחרי שקראתי שני ספרים שעסקו בדוקו-פשע ורצח, לא יכולתי לבקש לעצמי ספר יותר טוב מזה. הספר "מחברת הלב" הוא מסוג הספרים שעושים עיסוי לתאי המוח. הוא מהנה, סוחף והדפים עוברים מצד לצד מבלי להרגיש. אני לא מופתעת על כך שספריה של לורי נלסון ספילמן הופכים לרבי מכר. ספריה: "רשימת המשאלות" ו"אבני הסליחה", אנושיים, וחודרים ללב ההקורא גם אם הם סובבים סביב גרעין בדיוני. הפעם העלילה מגוללת על אריקה בלייר ובנותיה: אנני וקריסטן. אריקה התגרשה מבריאן ומגדלת את בנותיה בניו-יורק, בדירה שמשקיפה לסנטרל פארק, ללא תמיכה מיוחדת מבריאן שמצוי בבועה משל עצמו. המשפחה חיה ברווחה כלכלית, הבנות לומדות בקמפוס, ואריקה שכירה בחברה הנדלני"ת של קרטר בלוקווד. היא מכורה לעבודה עד כדי ויתור על זמן איכות עבורה ועבור בנותיה. אריקה כל כך טרודה ועסוקה בעבודתה, שאין לה זמן לחשוב על פרק ב' וזוגיות. הצלחתה בשוק הנדל"ן הייתה ללא עוררין, והיא נחשבה כ"כרישת נדל"ן". אנני מתוארת כשקטה, רגישה, ושתמיד רוצה לרצות אחרים. לעומתה, קריסטן בעלת מצבי רוח משתנים, סוערת ופילפלית. למשפחה יש מסורת משפחתית שעוברת מדור לדור, וזו "מחברת הלב" שבה מקובצים משפטים המכילים, תובנות לחיים של אימה והסבתא. הפרק הראשון של הספר מתחיל בבוקר. אבל זה לא בוקר רגיל. משהו עקום בבוקר הזה. הבוקר הזה הופך את הקערה על פיה, ומשנה אותו לבוקר גורלי. אריקה אמורה הייתה להסיע את בנותיה לקמפוס בפילדלפיה, ושיחת טלפון משבשת את התוכנית הבסיסית של אותו יום. אריקה מתחרה עם עוד חמישים סוכני נדל"ן הטובים ביותר בעיר, ולא יכולה להרשות לעצמה להפסיד את הלקוח שמתעניין בעסקה דווקא היום. היות ודירוגה בתחרות תלויה בכמות המכירות, היא מחליטה לוותר על הסעת בנותיה במכוניתה לקמפוס, ומציעה להן להשתמש ברכבת. עד כאן הכול נשמע כמו בוקר שיגרתי, למעט השינוי בתוכנית שהבנות תשתמשנה ברכבת. אלא מה? כשהגורל מתדפק על הדלת הוא לא מצלצל בפעמון, הוא פורץ ללא חמלה ומתחרש הנורא מכל... "רכבת בוקר יורדת מהפסים ליד פילדלפיה". בום! אריקה קופאת במקומה כאשר תמונות מהתאונה הקטלנית, מציפות את המסך במבזק החדשות של הסי-אן-אן. היא אוחזת בצווארה... "הבנות שלי"... "הן על הרכבת הזאת"... (עמוד )28. אלא מה? מה שאריקה לא ידעה באותה עת, שאנני הבריזה ולא חזרה עם אחותה להאוורפורר. מכאן ואילך מתחילה רעידת אדמה במשפחה...לורי נלסון ספילמן מגוללת התלבטויות והרהורים של הדמויות הקשורות. אריקה מכה על חטא ואחוזת רגשות אשמה, שלא הסיעה את בנותיה באותו יום. אנני בטוחה שקריסטן חיה ומתחילה במסע חיפוש אחריה. הסטאטוס החדש של המשפחה, גורם למריבות והאשמות של האחת בשנייה. בעקבות כך אנני מחליטה להתרחק מחברתה של אימה, ונוסעת לדודה קטי (אחותה של אריקה). אולי קריסטן מסתתרת שם. במהלך חיפושיה אחרי קריסטן, היא נחשפת לסוד שקריסטן הסתירה ממנה. מאידך גיסא, הדודה לא אהבה את האוירה במשפחה, והפצירה באנני לשמש כאופר עד לשנת הלימודים הבאה, ואנני מוצאת לעצמה עבודה כאופר בפריז, אצל פרופ' תומס בארט שמגדל את ביתו אוליב לבד. אגב, נהניתי לקרוא את הקטעים המתארים, כיצד אנני טווה את מערכת היחסים עם אוליב "המאתגרת", כאשר לשתיהן מוטיב משותף: "אובדן". בד בבד אריקה החלה לקבל אימלים עם משפטי מפתח מתוך "מחברת הלב". אימלים אלה מעוררים אצלה רגשות אשמה נוספים, עד כך שהיא בטוחה שקריסטן חיה. היא לא מסתפקת בממצאי החקירה, ומשוכנעת שהיא ובריאן לא דקדקו בזיהוי הגופה, ואולי בכל זאת קריסטן חיה. אריקה מחליטה לפנות לחוקר פרטי, שיחפש את קריסטן ומצינת בפניו גם את עובדת האימלים המוזרים שמגיעים אליה: "חפשי את החתיכה החסרה", סיירת נבונה בודקת מה קרה במסעה הקודם, לפני שהיא ממפה את המסלול הבא", "אל תבלבלי בין מה שחשוב למה שמשמעותי", "בחיים צריך להחזיק חזק, אבל רוב הזמן צריך דווקא להרפות". (עמוד 171). אריקה מתעקשת לפתור את תעלומת האימלים, עד כדי כך שהיא אפילו אוזרת אומץ ונוסעת למקום ילדותה. מקום היא מתעבת במיוחד לאור יחסיה העכורים עם אביה. מה קרה שם? למה? כמו בספריה הקודמים, לורי נלסון ספילמן גוללה כאן סיפור מקסים, בתוספת תבליני מתח עם פיתולים רכים. היא מצליחה לגעת בליבם של קוראים רבים, בכתיבה ייחודית, פרקים קצרים וקולחים, ובמקרה הזה בקולות נפרדים של אריקה ואנני. מסוקרנים? קראו וגלו: -האם קריסטן חיה? -למה אריקה ואנני משוכנעים שקריסטן חיה? -האם קריסטן הייתה באותה רכבת? -האם אנני מצאה את אחותה קריסטן? -האם אריקה מצאה אהבה? -למה אריקה לא אוהבת את מקום הולדתה? -האם אריקה ואנני דילגו על המהמורות? אני נהניתי ואהבתי את דמויות המשנה: רודי השכן, פרופ' תומס בארט, אוליב, קטי ועוד. שאלת המיליון דולר: "מי כתב/ה את האימלים לאריקה?" בשורה התחתונה: תשלימו עם העבר, תחיו את ההווה כי העתיד תלוי בעבר ובהווה. ממליצה ומאחלת קריאה נעימה. לי יניני ידיעות ספרים, פרוזה-תרגום, 356 עמודים, 2018”

“ספר מרגש,מקסים,נוגע ללב,וקורע לב אחד הספרים היפים ביותר שקראתי אי פעם,בגלל ש-הדמויות המרכזיות,אריקה ובתה אנני, שמרו על התקווה והנימה האופטימיות ולא איבדו אותה ולו לרגע קט. מאוד אהבתי,את הקשר היוצא דופן שהיה בין האמא לבת,שהתהדק והתחזק במיוחד,במסע החיפוש אחרי קריסטין(הבת השנייה),למעשה החיפוש אחריה עזר מאוד לשתיהן לגלות את התכונות האנושיות שבהן,לדעתי האמא עשתה מעשה נאצל ומעורר השראה,כאשר התפטרה מעבודתה למען בנותיה. הנסיעה של אנני לפריז,וההיכרות עם אוליב ואביה טום עזרה לה בהשלמת החלקים החסרים בחייה,בכך שנוצר ביניהן חיבור מדהים,והיא התחילה להפנים את המשמעות האמיתית של המילה אהבה,ולהתייחס בצורה יותר נעימה וידידותית לאמא שלה. על אף,האובדן והכאב שחוותה האמא כאשר גילתה שקריסטין מתה,היא בהחלט(מצאה את החתיכה החסרה,דף 356),כי היא זכתה להכיר אנשים חדשים בנוסף למשפחתה שעמדו לצדה ברגעים הכי קשים בחייה,ותמכו בה לאורך כל הדרך.”

“לכל אמא יש עשרות נקיפות מצפון ולוקח שנים עד שהמצפון נרגע יש לי כאמא עשרות אם לא מאות נקיפות מצפון אסתפק בשלי לא התלהבתי מהסיפור ומהכתיבה”

“לאיזו אמא עובדת אין נקיפות מצפון ורגשות אשמה? אריקה גרושה אמא לשתי בנות גרה בניו יורק מול הסנטרל פארק, משפחה עם רווחה כלכלית בזכות עיסוקה בנדלן. הבנות לומדות בקמפוס, והגרוש בתמונה אם כי כל הנטל נופל עליה. אריקה היא אשה וורקהולית שמכורה לעבודתה ובגלל שטעתה בשיקול דעת בבוקר מסויים, דווקא אז קורה אסון ואחת מבנותיה נהרגת בתאונת רכבת היא נעזרת במחברת הלב של בתה המתה קריסטן שבה משובצים משפטים מהחיים שעברו מאמה וסבתה ואותם העבירה לבנותיה. למחברת זו תפקיד מאד מרכזי בספר (גם שמם הספר...) שבו אריקה ובתה אנני שנותרת בחיים עקב אי הצטרפותה לנסיעה עם אחותה ברגע האחרון. הן מתרחקות אחת מהשניה, לכל אחת מטען כבד על הלב וכל אחת מתאבלת בדרכה על האובדן הכבד. אותו ריחוק גיאוגרפי, ניו יורק - פאריז מצטמצם בסופו של דבר ועל הדרך כמובן פותרים בעיות וגם מוצאות אהבה. בחיים כדי להתקרב לפעמים צריך להתרחק, לחשוב, להרהר, לפתור ואז הדרך חזרה היא חלקה ובריאה יותר. אני אהבתי את הקשר של אנני ששימשה כאופר לילדה קטנה אוליב בפאריז מקום מרוחק, זר וזה נתן לה להתחבר לעצמה וגם דרך הילדה הקטנה שבעצמה התייתמה מאמה, מקור נחמה וריפוי. סך הכל ספר חמוד שנוגע ללב עם כל מיני משפטי תובנה על החיים. ממליצה לקרוא כדי להעביר את הזמן וזה לא למי שמחפש יצירת מופת.”

“אחרי שקראתי שני ספרים שעסקו בדוקו-פשע ורצח, לא יכולתי לבקש לעצמי ספר יותר טוב מזה. הספר "מחברת הלב" הוא מסוג הספרים שעושים עיסוי לתאי המוח. הוא מהנה, סוחף והדפים עוברים מצד לצד מבלי להרגיש. אני לא מופתעת על כך שספריה של לורי נלסון ספילמן הופכים לרבי מכר. ספריה: "רשימת המשאלות" ו"אבני הסליחה", אנושיים, וחודרים ללב ההקורא גם אם הם סובבים סביב גרעין בדיוני. הפעם העלילה מגוללת על אריקה בלייר ובנותיה: אנני וקריסטן. אריקה התגרשה מבריאן ומגדלת את בנותיה בניו-יורק, בדירה שמשקיפה לסנטרל פארק, ללא תמיכה מיוחדת מבריאן שמצוי בבועה משל עצמו. המשפחה חיה ברווחה כלכלית, הבנות לומדות בקמפוס, ואריקה שכירה בחברה הנדלני"ת של קרטר בלוקווד. היא מכורה לעבודה עד כדי ויתור על זמן איכות עבורה ועבור בנותיה. אריקה כל כך טרודה ועסוקה בעבודתה, שאין לה זמן לחשוב על פרק ב' וזוגיות. הצלחתה בשוק הנדל"ן הייתה ללא עוררין, והיא נחשבה כ"כרישת נדל"ן". אנני מתוארת כשקטה, רגישה, ושתמיד רוצה לרצות אחרים. לעומתה, קריסטן בעלת מצבי רוח משתנים, סוערת ופילפלית. למשפחה יש מסורת משפחתית שעוברת מדור לדור, וזו "מחברת הלב" שבה מקובצים משפטים המכילים, תובנות לחיים של אימה והסבתא. הפרק הראשון של הספר מתחיל בבוקר. אבל זה לא בוקר רגיל. משהו עקום בבוקר הזה. הבוקר הזה הופך את הקערה על פיה, ומשנה אותו לבוקר גורלי. אריקה אמורה הייתה להסיע את בנותיה לקמפוס בפילדלפיה, ושיחת טלפון משבשת את התוכנית הבסיסית של אותו יום. אריקה מתחרה עם עוד חמישים סוכני נדל"ן הטובים ביותר בעיר, ולא יכולה להרשות לעצמה להפסיד את הלקוח שמתעניין בעסקה דווקא היום. היות ודירוגה בתחרות תלויה בכמות המכירות, היא מחליטה לוותר על הסעת בנותיה במכוניתה לקמפוס, ומציעה להן להשתמש ברכבת. עד כאן הכול נשמע כמו בוקר שיגרתי, למעט השינוי בתוכנית שהבנות תשתמשנה ברכבת. אלא מה? כשהגורל מתדפק על הדלת הוא לא מצלצל בפעמון, הוא פורץ ללא חמלה ומתחרש הנורא מכל... "רכבת בוקר יורדת מהפסים ליד פילדלפיה". בום! אריקה קופאת במקומה כאשר תמונות מהתאונה הקטלנית, מציפות את המסך במבזק החדשות של הסי-אן-אן. היא אוחזת בצווארה... "הבנות שלי"... "הן על הרכבת הזאת"... (עמוד )28. אלא מה? מה שאריקה לא ידעה באותה עת, שאנני הבריזה ולא חזרה עם אחותה להאוורפורר. מכאן ואילך מתחילה רעידת אדמה במשפחה...לורי נלסון ספילמן מגוללת התלבטויות והרהורים של הדמויות הקשורות. אריקה מכה על חטא ואחוזת רגשות אשמה, שלא הסיעה את בנותיה באותו יום. אנני בטוחה שקריסטן חיה ומתחילה במסע חיפוש אחריה. הסטאטוס החדש של המשפחה, גורם למריבות והאשמות של האחת בשנייה. בעקבות כך אנני מחליטה להתרחק מחברתה של אימה, ונוסעת לדודה קטי (אחותה של אריקה). אולי קריסטן מסתתרת שם. במהלך חיפושיה אחרי קריסטן, היא נחשפת לסוד שקריסטן הסתירה ממנה. מאידך גיסא, הדודה לא אהבה את האוירה במשפחה, והפצירה באנני לשמש כאופר עד לשנת הלימודים הבאה, ואנני מוצאת לעצמה עבודה כאופר בפריז, אצל פרופ' תומס בארט שמגדל את ביתו אוליב לבד. אגב, נהניתי לקרוא את הקטעים המתארים, כיצד אנני טווה את מערכת היחסים עם אוליב "המאתגרת", כאשר לשתיהן מוטיב משותף: "אובדן". בד בבד אריקה החלה לקבל אימלים עם משפטי מפתח מתוך "מחברת הלב". אימלים אלה מעוררים אצלה רגשות אשמה נוספים, עד כך שהיא בטוחה שקריסטן חיה. היא לא מסתפקת בממצאי החקירה, ומשוכנעת שהיא ובריאן לא דקדקו בזיהוי הגופה, ואולי בכל זאת קריסטן חיה. אריקה מחליטה לפנות לחוקר פרטי, שיחפש את קריסטן ומצינת בפניו גם את עובדת האימלים המוזרים שמגיעים אליה: "חפשי את החתיכה החסרה", סיירת נבונה בודקת מה קרה במסעה הקודם, לפני שהיא ממפה את המסלול הבא", "אל תבלבלי בין מה שחשוב למה שמשמעותי", "בחיים צריך להחזיק חזק, אבל רוב הזמן צריך דווקא להרפות". (עמוד 171). אריקה מתעקשת לפתור את תעלומת האימלים, עד כדי כך שהיא אפילו אוזרת אומץ ונוסעת למקום ילדותה. מקום היא מתעבת במיוחד לאור יחסיה העכורים עם אביה. מה קרה שם? למה? כמו בספריה הקודמים, לורי נלסון ספילמן גוללה כאן סיפור מקסים, בתוספת תבליני מתח עם פיתולים רכים. היא מצליחה לגעת בליבם של קוראים רבים, בכתיבה ייחודית, פרקים קצרים וקולחים, ובמקרה הזה בקולות נפרדים של אריקה ואנני. מסוקרנים? קראו וגלו: -האם קריסטן חיה? -למה אריקה ואנני משוכנעים שקריסטן חיה? -האם קריסטן הייתה באותה רכבת? -האם אנני מצאה את אחותה קריסטן? -האם אריקה מצאה אהבה? -למה אריקה לא אוהבת את מקום הולדתה? -האם אריקה ואנני דילגו על המהמורות? אני נהניתי ואהבתי את דמויות המשנה: רודי השכן, פרופ' תומס בארט, אוליב, קטי ועוד. שאלת המיליון דולר: "מי כתב/ה את האימלים לאריקה?" בשורה התחתונה: תשלימו עם העבר, תחיו את ההווה כי העתיד תלוי בעבר ובהווה. ממליצה ומאחלת קריאה נעימה. לי יניני ידיעות ספרים, פרוזה-תרגום, 356 עמודים, 2018”

“ספר מרגש,מקסים,נוגע ללב,וקורע לב אחד הספרים היפים ביותר שקראתי אי פעם,בגלל ש-הדמויות המרכזיות,אריקה ובתה אנני, שמרו על התקווה והנימה האופטימיות ולא איבדו אותה ולו לרגע קט. מאוד אהבתי,את הקשר היוצא דופן שהיה בין האמא לבת,שהתהדק והתחזק במיוחד,במסע החיפוש אחרי קריסטין(הבת השנייה),למעשה החיפוש אחריה עזר מאוד לשתיהן לגלות את התכונות האנושיות שבהן,לדעתי האמא עשתה מעשה נאצל ומעורר השראה,כאשר התפטרה מעבודתה למען בנותיה. הנסיעה של אנני לפריז,וההיכרות עם אוליב ואביה טום עזרה לה בהשלמת החלקים החסרים בחייה,בכך שנוצר ביניהן חיבור מדהים,והיא התחילה להפנים את המשמעות האמיתית של המילה אהבה,ולהתייחס בצורה יותר נעימה וידידותית לאמא שלה. על אף,האובדן והכאב שחוותה האמא כאשר גילתה שקריסטין מתה,היא בהחלט(מצאה את החתיכה החסרה,דף 356),כי היא זכתה להכיר אנשים חדשים בנוסף למשפחתה שעמדו לצדה ברגעים הכי קשים בחייה,ותמכו בה לאורך כל הדרך.”

“לכל אמא יש עשרות נקיפות מצפון ולוקח שנים עד שהמצפון נרגע יש לי כאמא עשרות אם לא מאות נקיפות מצפון אסתפק בשלי לא התלהבתי מהסיפור ומהכתיבה”