מישהי שעזבה אותי לפני שבעה חודשים התקשרה אליי. שבעה חודשים זה לא מעט זמן. יש אנשים שחייהם התהפכו מהקצה לקצה בשבעה חודשים, אבל לי לא קרה כלום בזמן הזה. לא מצאתי אהבה חדשה, לא התקדמתי מבחינה אישית או מקצועית בשום דבר. היו לי כל מיני צרות משפחתיות להתמודד איתן, וגם בעיות כספיות, שהחריפו יותר בגלל המצב.
קרה לי עוד דבר בזמן הזה, שגם הקשה עליי לא מעט, התפתח אצלי דורבַּן בכף הרגל; מן כאב טורדני, דומה לצריבה, שמרגישים כשדורכים על הרגל. האורטופד שהגעתי אליו אמר שזו תופעה שקורית בגלל עומס יתר, אבל הוסיף שגם מנוחה לא תעזור. הוא אמר: "זה נשמע פרדוקסלי, מה? מאמץ לא עוזר וגם מנוחה לא עוזרת", ופרץ בצחוק. צחוקו היה זחוח בעיניי. שאלתי אותו למה הוא מדבר אתי על פרדוקסים כשאני מספרת לו שכואב לי ואני מבקשת ממנו פתרון. אבל האורטופד התעקש שאין לזה פתרון. כששוכבים הרבה זמן במנוחה הכאב מתגבר ואז דווקא כשהולכים או רצים זה מאוד כואב בהתחלה אבל כעבור כמה זמן זה משתפר כי דם מתחיל לזרום לרצועות ולכן כדאי לנעול נעלי ריצה טובות עם מדרסים וחשוב גם לעשות מתיחות. הוא הראה לי איך עושים את המתיחות האלה; מותחים את כף הרגל כלפיי מעלה בתנועת "פְלֵקס" כמו במחול. כשניסיתי את התנועה הזו בבית הרגשתי טוב יותר באותו רגע אבל בהמשך הכאב שוב חזר והוא הלך והתגבר גם בימים שבאו אחר כך עד ששוב לא הצלחתי לזוז מהמקום.
המשך העלילה בסיפור המלא
