למען גילוי נאות הספר התקבל מההוצאה.
כל מי שמכיר אותי יודע שהז'אנר הזה הוא לא בדיוק כוס התה שלי.
הסיפור מגולל רומן כואב שמתחיל במקרה, כמו רוב האהבות שנקראות: "אהבה ממבט ראשון".
טייט קולינס בת 23 נרשמה ללימודי תואר שני בסיעוד בסן פרנסיסקו. לשם כך היא עברה להתגורר אצל אחיה קורבין, שמתגורר לבד ועובד כטייס בחברה אזרחית.
באותו יום שטייט מגיעה לבית אחיה, היא נתקלת בעלם צעיר ישן ליד פתח הדלת. לאחר

וואו איך אני אוהבת את כתיבה של <mark>קולין הובר</mark>.
ספר מעולה עם כל האלמנטים שאני אוהבת.
בעירה איטית, דמויות מורכבות ומצולקות.

קצת קשה לי לרשום תקציר של הספר ללא להרוס ולתת ספויילר.
באיה בת ה-18 שחוותה ילדות אומללה בקנטקי ללא השגחה הורית ללא אהבה , שורדת את הילדות הקשה ומצליחה לקבל מלגה ולברוח מקנטקי.
מוות של האם מותיר את באיה ללא בית , היא פונה לאביה שאותו בקרושי מכירה לעזרה.
סמסון שמסתיר סודות ר

תמיד תהיתי למה כותבים ביקורות עם ספוילרים.
הרי מי שעוד לא קרא את הספר לא צריך ספוילרים ומי שכבר קרא לא צריך ביקורות.
ועכשיו הבנתי, את הביקורות עם הספוילרים כותבים בשביל עצמך.
אז עכשיו אני הולכת לעשות משהו שאני ממש שונאת ולכתוב ביקורת עם ספוילרים.
זאת לא ביקורת בשבילכם. היא לגמרי בשבילי... אז אל תקראו אותה. באמת שאין צורך.
בניגוד לביקורת הזו, את הספר הזה אתם כן חייבים לקרוא.
כי למרות שהוא נרא

לא קראתי אף ספר של <mark>קולין הובר</mark>, אבל פתאום היה כל כך הרבה באז סביב הספר הזה. הוא יצא בכריכה חדשה, ואז שוב בכירכת הסרט... אז יאללה החלטתי לקרוא (דווקא עם גירסת הכריכה הכי מוקדמת שיצאה בעברית כי הוא היה הראשון שהיה זמין בספרייה הדיגיטלית).

הביקורת עלולה להכיל ספויילרים...

ובכן, הספר עוסק בנושא מאוד חשוב, ולדעתי ממש לא מדובר מספיק. אלימות במשפחה, אלימות בין בני זוג. יש כאן תיאור של איזושהי אובססי

<mark>קולין הובר</mark> יודעת לסחוף בכתיבה שלה, ולשאוב אותך אל הסיפור כבר מהעמוד הראשון.
הספר מציג את הפער בין עושר לעוני, את הדברים שלחלק מהאנשים נראים מובנים מאליהם - כמו לחטוף משהו לאכול כשאתה רעב, או לראות את הים – בעוד שלאחרים אלה חוויות חדשות, עוצמתיות ומרגשות. זה הזכיר לי כמה חשוב להעריך את מה שיש לנו.

בתוך כל זה, הספר מתאר את ההיכרות של ביאה עם העולם החדש, האנשים השונים, וגם קצת סטיגמות. ויש בו כמו

בשבוע שעבר הבאתי את הסקירה על הספר הראשון בסדרת הספרים. עבר שבוע מאז והנה סיימתי את הספר השני.

הסופרת בפתחו של הספר מעידה כי הוא נכתב בעקבות מעריצים שלא חדלו לבקש המשך לספר הראשון. היא בעצמה משתפת כי הספר הנוכחי קליל יותר ונכתב מתוך אהבה למעריצים ולבקשת קהל הקוראים.

האמת שזה נחמד שסופר מתקשר כך עם הקהל שלו. לא חושבת שלרוב אני קוראת ספרים כאלו שהפכו לרב מכר ואני גם לא חושבת שמעולם קראתי סדר

אם הייתם מוצאים ליד פח המיחזור שקית עם עשרות רומנים רומנטים ובהם ספר שעל העטיפה שלו ניראית תמונתם של יפיוף ויפיופה, ידו מונחת על כתפה וידה מונחת על בטנו, מה הייתם חושבים? יאללה, עוד רומן מתוק שיעשה לנו טוב על הלב.

ואם הייתם מציצים בגב הספר וקוראים בתקציר שלילי פוגשת ברייל הנוירוכירורג היהיר ששונא להתחייב ושהם מתאהבים, אבל רגע, הרי הוא לא מעוניין במערכת יחסים – מה הייתם חושבים? הם יתאהבו, ייפרד

וואו כמה נהנהתי מהספר .
אני מאוד אוהבת את כתיבה של <mark>קולין הובר</mark> - זה הספר העשירי שלה שאני קוראת , וכל ספר שלה מושלם ממש לאוהבי הזאנ הרומנטי.
בספר הזה היה ממש טוויסט בעלילה מאוד מפתיע שאותו לא הייתי מצליחה לנחש גם אם הייתי מנסה.
אהבתי מאוד את הגיבורה והתפתחות והשינויים שהיא עוברת במהלך העלילה.
האישה גאון, אין מילים אחרות לתאר מה מרגישים כשקוראים ספר שלה.
אף ספר לא נופל בשום תבנית מוכרת, אף ספר ש

5/5 כוכבים מדהימים.
<mark>קולין הובר</mark> עושה זאת שוב.
הספר הזה הטעה אותי לחלוטין, אני מודה.
זהו למעשה הספר השלישי שקראתי מהסופרת הזו. אני לא זוכרת הרבה מהספר הראשון (אהבה מכוערת), אבל אני זוכרת שאהבתי אותו. אני חושבת שאקרא אותו שוב בקרוב, כדי לרענן את הזכרון.לאחר מכן קראתי את הספר "וידוי". שם התאהבתי. וחזק.
בכל מקרה, השם "<mark>קולין הובר</mark>" נחקק בראשי, והגעתי להחלטה שאני רוצה לקרוא עוד מספריה. אני מודה שלא ממ