<mark>רובין ס' שארמה</mark> מוכר את הפרארי האדומה שלו כדי לחפש רוחניות. הוא עובר דרך חתחתים ומגיע לנזירים שמלמדים אותו את התורה אותה ינסה להעביר בכל ספריו...הספר הנזיר שמכר את הפרארי הוא הספר החזק מבין ספריו. ספר כובש ונותן כלים להתמודד עם היומיום בצורה הטובה ביותר. הוא מלמד כיצד אפשר להציב מטרות להיות ממוקדים ולהצליח כביכול להשיג את אשר התווינו לעצמנו. רובין בספרו מצליח לחדור ולהעביר את המסר לאנשים הנמצאים או

אישית לא אהבתי את הספר. קודם כול הוא לא הגיע לציפיות שנתתי לו, בהתחלה חשבתי שזה לא יהיה ספר עלילתי, ספר מידעי ישר ולעיניין שבאמת יסביר כיצד לשפר את שגרות הבוקר שלנו כדי להגיע להשגים. זה לא קרה.
קודם כול, הספר הוא עלילתי ואני חושב שלצד הרע. אם לקצר את העלילה, ולמחוק את ה"בולשיט" שיש שם, נישאר עם ספרון של 100 עמודים על איך לשפר את שגרת הבוקר שלנו, רוב העצות שהספר נותן הן מאוד נאיביות, ואי אפשר לבצע

פילוסופיה בגרוש (הרי שאי-אפשר לברוח מן הפילוסופיה גם ההצהרה "אינו מתעניין בפילוסופיה" היא פילוסופית), פסיכולוגיה בגרוש ושלא נדבר על מדע בכל הנוגע לספר הזה - כי אין קשר בין השניים.
הספר מלא בכל מיני עצות וטיפים שמתאימים לעוגיות מזל ולא לספר רציני על החיים שלנו עצמם ובטח שלא המהות שלהם.
בתור רומן זהו ספר נוראי, הדמיות בעובי קרטון והעלילה תפורה עלובות לרעיונותיו של הסופר.
בתור ספר "הדרכה" או מה שה

מועדון ה-5 בבוקר

כתב: <mark>רובין</mark> שארמה
תרגמה מאנגלית: לינדה פניאס-אוחנה
הוצאת כתר 2019

סקירה ללא ספויילרים

רובנו מכירים את <mark>רובין</mark> שארמה מקריאת הספר הכי ידוע שלו, ״הנזיר שמכר את הפרארי שלו״. מאז ועד היום כתב ופרסם שארמה ספרי העצמה אישית. ספריו מתובלים בתרבות המזרח הרחוק לצד ביקורת על חיי השפע והחומרנות של העולם המערבי המודרני. הפעם ייחד שארמה את הספר החדש שלו לזריחה. מפתיע במקצת אבל לא לגמרי…

מועדון ה- 5 בבוקר הוא ספר מדהים. מעורר השראה, ויעיל. מסופר על מסע של 3 גיבורים. אמן, יזמית ומיליארדר תימהוני. הספר מדבר על כמה טוב זה לקום מוקדם מאד בבוקר. לצורך העניין, בשעה 05:00 בדיוק. בהמשך הספר מתוארת שיטת ה- 20\20\20. שיטה שרציתי כבר מתחילת הספר ללמוד. אבל <mark>רובין</mark> שארמה מתח את העלילה כך שהוא מציג את השיטה רק בעמוד 224. ואכן זה היה שווה את ההמתנה. כי השיטה הזו מדהימה. מסופר על 20 הדקות הראשונות

לאחר עשרים שנים בהן בחרתי בבנק מסוים, וביום בהיר אחד נחשפה בפני תמימותי/רשעותו של הבנק... (תדמיינו לעצמכם דברים שבנקים עושים ועכשיו תכפילו בעשר)
החלטתי לעבור לבנק אחר, צנוע יותר, פחות מפורסם ולא רשע (עד כמה שבנק יכול להיות לא רשע....)
מלבד זאת שהרגשתי הקלה שהצלחתי להשתחרר מהבנק שהחזיק בי כבת ערובה, קיבלה אותי פקידה מאוד נחמדה.
התחלנו לדבר (לא ידעתי שזה אפשרי!)
הייתה לה שרשרת יפה על הצוואר, וכששאלת

"מי יבכה כשתמות?" - המשפחה? החברים? - תדמיין את עצמך בלוויה שלך, את מי אתה רואה שם? - מה שבטוח, לא מספיק אנשים.
ואם אתה שואל למה? - זה בגלל שאתה עוד לא שלם עם מי שאתה.
אדם שמחפש את עצמו, ומרגיש לא שלם, הוא במין נסיעת טייס אוטומטי. - הוא לא מדבר יותר מדיי, הוא סגור בתוך עצמו במעגל מחשבות רחב, והוא משחק עם הידיים כששפת הסימנים קוראת לזה ניחום עצמי. (כן, גם אני למדתי לא מעט על התנהגות האדם).
ולכן,

כשקראתי את הספר הזה לפני 3 שנים, אני ממש נהנתי ממנו.
היום, הוא מעצבן אותי.
אולי זה בגלל שהפעם, ניסיתי למצוא משהו אחר, משהו שפשוט לא נמצא בספר הזה.
מה שאני חושבת על הספר הזה, השתנה מאוד, וזה כי אני השתנתי, והיום הוא מעצבן אותי, כי אני מבינה את כל העצות שלו, הן פשוט לא פתרו את הבעיה העיקרית.
מהי? - אין לי מושג !
ללא ספק, הספר הזה עזר לי, לא זוכרת איך, יכול להיות שהוא פשוט שיפר לי את המצב רוח, ו

באמת שזה בזבוז של זמן. כותרת המשנה, "משל ומדריך רוחני להגשמת חלומותיך ולמימוש ייעודך בחיים", מתנוססת בגאווה על העטיפה. לדעתי, מן הראוי לכתוב שם, "המדריך לבודהיסט המתלמד", משום שבאמת אין בספר דבר מעבר לזה.
אל הספר הגעתי לגמרי במקרה. באחת ההפסקות שלי מההתנדבות בספרייה התיישבתי לקרוא ספר. במקרה לכדה עיני את הכותרת, "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", על הספר שמעתי המון, והמון בשבחו, אז חשבתי שלא ייתכן שלא א