קראתי, קראתי ואהבתי, סיפורת - מקור - עוד, * ספרים (כללי), 2019 פואנטה℗, זוגות בצללים, בספרייה העירונית, קריאה למבוגרים.ות, עברי קרא עברית, ספרים שלא אהבתי, גיבורות נשיות יוצאות דופן, ספרות ישראלית, לקריאה, ספרים שקראתי, עברית, רוצה לקרוא :), ספרות מקור, נקרא ב 2023, 2023, אודיו 2023, 2023 פואנטה℗, קראתי 2022, ק ר א ת י, 2022, עוד ...

1.

הילד בחלון מאת אורן גזית "אולי מיששתי איזה אוברול שהיה שם על הדוכן, אבל כמה זמן ממששים, עשר שניות? חמש־עשרה? כשיצאתי החוצה העגלה הייתה ריקה. אפילו השמיכה שלו הכחולה לא הייתה שם. ואני התחלתי לחפש בתוך העגלה, כמו מטומטמת, כי ברור שהבנתי שהוא לא שם... ואז אני חושבת שהתחלתי לצעוק איפה הילד, לקחו אותו. הם אמרו שאני עמדתי ולא צעקתי. שרק אחר כך צעקתי. מה זה בכלל אחר כך? אני לא הצלחתי להבין אותם, אחרי מה אני כן צעקתי?" שמונה־עשרה שנים עברו מאז שכצלה נכנסה לחנות ברחוב ביאליק ברמת גן כדי לשאול אם יש אוברלים לתינוקות וכשחזרה להציץ בעגלה גילתה שהתינוק שלה נעלם. איך תינוק יכול להיעלם? המשפחה, התקשורת והמשטרה אומרים שזאת היא. היא שלא אהבה, היא שנטשה, היא שחטפה. אולי רצחה וקברה. וכצלה? כצלה בעצמה כבר לא בטוחה. שמונה־עשרה שנים היא כותבת כל מה שקורה לה, כי פעם אחת הספיקה לה כדי לדעת שהיא לא יכולה לסמוך על הזיכרון או על המחשבות שלה או על כל מה שלא כתוב. אבל עכשיו קרו שני דברים: קודם אורי אחיה מת ואז היא שומעת שבחלון הראווה של חנות ברחוב ביאליק עומד נער ומדגמן בגדי ים, ויכול להיות שזה הוא – הילד שנעלם... הילד בחלון – רומן מותח, מצחיק ושובר לב על משפחה ועל הורות – הוא ספרו השני של אורן גזית, עיתונאי ומנהל תוכן בטלוויזיה. ספרו הראשון, הסוף הראשון והסוף השני (כנרת זמורה), זכה בפרס ה־ Paper Brigade לספרות ישראלית מטעם ה־Jewish Book Council....

2.

הסוף הראשון והסוף השני מאת אורן גזית "זמן רב לא יכולתי לכתוב את הערב ההוא, את הזיכרון שהתריס מולי בשעות החשכה. רבים התפלאו שאני, הפזמונאי הלאומי, שלפני שנה עבר חוק שהכליל שניים ממחזותיו באוצר הלאומי של ישראל, לא כותב על מה שקרה באותו הלילה..." עלילת הסוף הראשון והסוף השני מתרחשת בלילה דרמטי אחד, בעתיד המאוד קרוב. ארבע דמויות סוערות ומלאות חיים — אברהם, מחזאי ופזמונאי יקיר הממסד; דנה, בתו המתבגרת הנתונה בכיסא גלגלים לאחר ספק ניסיון התאבדות; מגי, חמותו המשונה הדומה בדיוק־בדיוק לשחקנית מגי סמית; ודליה — שחקנית עבר משעשעת, חברת משפחה ומאהבת — מוצאות את עצמן כלואות בביתו של אברהם, בזמן שמחבל מסתובב ומאיים על השכונה התל אביבית המבוססת שהוא גר בה. ארבע הדמויות שאוהבות זו את זו, אך בה במידה לא סובלות זו את זו, פוגשות באותו לילה את כל מה שהתאמצו כל השנים להסתיר גם מפני עצמן, כשמעליהן מרחפת רוחה של עדינה, אשתו המנוחה של אברהם, "זו אשר לפניה לא היה דבר", שקושרת את האהבה הגדולה והכאב של כל הדמויות גם יחד. בחסות אותו לילה מציע אורן גזית מבט מפוקח, ציני, אבל גם מלא אהבה וחמלה, אל המציאות העכשווית שאנו חיים בה, ומבט סאטירי, כמעט קומי, אל העתיד שאינו לגמרי איום או מופרך. אורן גזית, שזה לו ספרו הראשון, מלהטט בארגז הכלים של מעשה הסיפר; בונה מבנים נוקשים ומסודרים רק על מנת למוטט אותם מיד אחר כך, וזאת הוא עושה בלי שמץ של היסוס, בקולו הבשל והמנומק....