ביקורת ספרותית על הילד בחלון מאת אורן גזית
ספר מעולה

---

את הספר הזה קראתי בעקבות המלצה פה בסימנייה של דינה. כצלה גיבורות הספר נכנסת לחנות ברמת גן לשאול אם יש אוברלים לתינוקות ברגע אחד של היסח דעת היא משאירה את העגלה עם התינוק שלה מחוץ לחנות. כאשר היא יוצאת מהחנות היא מגלה שהתינוק שלה נעלם. עוברות שמונה-עשרה שנים מאז וכצלה לא יודעת מנוח.
איך תינוק נעלם? כצלה מואשמת על ידי כולם! משפחתה התקשורת והמשטרה.
מה לא אומרים עליה שהיא נטשה את תינוקה שהיא רצחה אותו שהיא לא אהבה אותו.
כצלה מבולבלת נוטלת הרבה כדורי הרגעה קלונקס ועוד וכבר לא סומכת על זיכרונה. כל מה שקורה לה היא כותבת.
הספר מעלה הרבה שאלות על הזיכרון ועד כמה הוא מתעתע וחמקמק. ככל שעוברות השנים כצלה לא סומכת על אף אחד ולא על עצמה היא כועסת ונכנסת לדיכאון.
בספר עולה הנושא הכאוב של דיכאון לאחר לידה שמתואר היטב בידיו של אורן גזית. קשה לגדל ילד קשה מאוד. לי אישית אין מושג איך זה כי אין לי ילדים. אך אורן גזית ממחיש היטב בספרו כמה קשה לגדל ילדים וכמה קשה לאהוב אותם ולשמור עליהם.
נושא נוסף שמופיע בספר אצל מספר דמויות הוא הדיכאון ועד כמה קשה להתמודד אתו ועם השלכותיו.
הקריאה בספר גרמה לי למתח רב ולאי שקט זה ללא ספק ספר מתח ולא ברור מי נגד מי עד העמוד האחרון.
הספר יצא לאור בשתיים בית הוצאה לאור.
את הספר ערכה: אורנה לנדאו.
הספר מכיל: 208 עמודים. זהו ספרו השני של אורן גזית הספר הראשון שכתב 'הסוף הראשון והסוף השני'.
לסיכום ספר מעולה מותח, קצבי, מלא בהפתעות, פרוזה קולחת שנוגעת במעמקי הנפש.

» ביקורות נוספות של rea
» ביקורות נוספות על הילד בחלון