פעם שאלתם את עצמכם מה תבקשו מהג'יני הכחול מאלאדין, או דג הזהב, שיבואו יום בהיר אחד ויעניקו לכם שלוש משאלות?
אני בטוחה שכמעט כל אחד, לפחות כשהיה ילד, עשה רשימת משאלות בראש שלו, סביר שהרבה יותר משלוש.
כשהייתי קטנה זה הסתכם בחלומות ורודות ותמימים על סוסי פוני, כשגדלתי, ורציתי להרגיש טוב עם עצמי, החלטתי (או בעצם השליתי את עצמי) שאבקש שהכנרת לא תתייבש, שיהיה שלום עולמי. אחרי כמה זמן, הרגשתי מתוחכמת

הערה: לא קראתי את "הארי פוטר", שמשום מה רבים טוענים שהסדרה "פרסי ג'קסון" מבוססת עליו (העתקה), אז אני לא אתייחס לנקודה זו - סליחה מראש

שיוהההההוווווווואוווווווו!
פצצת קריאה נוספת - ואולי בעצם קראתי אותם בסדר ההפוך - פרי מפעליו של <mark>ריק ריירדן</mark> המהולל!

ספר הרפתקאות משעשע, המתאר בפנינו את סיפורו של ה"חצי ילד, חצי אל, גיבור מושלם": פרסי ג'קסון.
<mark>ריק ריירדן</mark>, כמו שאמרו רבים לפניי, התברך - מעבר

לא יודע מה נפל עליי פתאום, שלקחתי בסיפרייה ספר של <mark>ריק ריירדן</mark> - סופר שמאז גיל 15 לא קראתי יותר אף ספר שלו, אפשר לומר שנשטשתי אותו, מכיוון שהספרים שלו כבר פחות עיניינו אותי בשלב הזה של החיים, ובואו נגיד שכבר שבעתי מכל העניין הזה של חצויים, אלים, נבואות, מפלצות, וכתיבה כיפית ומשעשעת. אבל האמת היא שאל שנענש והופך להיות בן תמותה, נשמע דווקא נורא מעניין, אז... למה לא? צריך קצת גיוון בחיים. חוץ מזה, באות

מישהו לא שמע על ספר ההמשך לסדרת 'גיבורי האולימפוס', 'אות אתנה'? כי אם לא שמעת, צר לי לבשר, ידידי, אתה באיחור. אז כן, חברים, אות אתנה יצא, וכבר רכש לו מועדון מעריצים.

לפני שאתחיל לספר על הספר עצמו – אני חייבת לשתף, שלא ציפיתי ליותר מדי. אתם מוזמנים לחנוק אותי, אבל אולי מישהו(יים) יביע תמיכה.
כפי שאמרו לפניי, <mark>ריק ריירדן</mark> התעייף, וקשה לפספס את זה, גם בספריו הקודמים. העלילה הממוחזרת מדי, שנלעסה ש

"אתמול היה יום של הלם, של חוסר ודאות ופחד. העולם שלנו התרסק. היום אנחנו צריכים למצוא דרך להרכיב את עצמנו מחדש מתוך השברים." (עמוד 125)

"ממש לא מספיק זמן, אבל אנחנו יודעים שכל יום שאנחנו כאן הוא עוד יום שבו החברים שלנו שבויים בידי מכון לנד" (עמוד 307)

"בחדשות המקומיות של סיאטל מגיש קודר מדבר מעל הכותרת, 'תיכון בקליפורניה נהרס במפולת עצומה: חשש לחייהם של יותר מ-100 תלמידים ואנשי צוות'. ברשת הל

"לדעתי ריק איבד שליטה מזמן.
זה לא מונע ממני לקרוא את כל הספרים שלו, כמובן."
- אני, לפני שנה ו-11 חודשים.

שיניתי את דעתי.
אה, שיניתי? לא ולא. לא ממש היתה פה פעולה אקטיבית. דמיינו תסריט כזה: <mark>ריק ריירדן</mark> מגיע אלי הביתה, פותח דלת ונכנס לראש שלי, ושם הוא קופץ במגפיים מחודדות על קצות העצבים שלי וצווח "תפסיקי לקרוא את כל החרטא הזה! הכל ממוחזר, זה מזעזע!"
אז הפסקתי. בעמוד 154 או משהו.
גאד, זה לא ש

כמו תמיד, נאלצתי לחכות שנה שלמה כדי לקרוא את הספר השלישי בסדרת "גיבורי האולימפוס", סדרת המשך לסדרת ספרי "פרסי ג'קסון."

אתחיל דווקא בנקודה שבה פגשתי את פרסי ג'קסון לראשונה. בעיקרון, לא ממש רציתי לקרוא את הספר בתחילה. בדרך כלל אני פחות מעדיפה לקרוא ספרים ש"כולם" קוראים כרגע.
זה היה שבוע הספר, והחלטתי בכל זאת לתת לספר הזה צ'אנס. קניתי את כל חמשת הספרים. ננסה.

נשאבתי לספרים, ולסדרה בכלל, כבר מה

ברוכים הבאים לטקס נבחרי בית האדס! אזהרת ספויילרים צפויים
במהלך הטקס, אתם הולכים לפגוש בדמויות או מקרים מהספר, שעליהם אני הולך לתת את הדעה האישית שלי, כמובן שאתם
לא חייבים להסכים. >לא אופנתי של חודשיים.
אחרי שבועיים של קריאה סיימתי אותו, ואני מוכן להעביר עליו ביקורת. בהצלחה לי.
ולקטגוריה הראשונה: הזוג הדביק

מזל טוב לפרסי ואנבת', אתם נבחרתם לקטגוריית הזוג הדביק של השנה. סליחה. אז פרסי ואנבת

ליוונים העתיקים היה פטיש רציני לטרגדיות. יש האומרים שזו הייתה הדרך שלהם לתעל את הפסימיות שלהם, מה שלדעתי מובן לחלוטין, עקב העובדה המצערת שבתקופה ההיא לא היו סמארטפונים. או קליטת ויי פיי. ממש מדינת עולם שלישי, אני יודעת.
אבל <mark>ריק ריירדן</mark> נולד בטקסס, ארצות הברית, ישירות מתוך המאה העשרים אל תוך המאה העשרים והאחת. למיטב ידיעתי, אין לו דודן יווני והוא לא למד פילוסופיה בקולג'.

מה שמסביר למה יש בספר ה