“ציורי עירום היו תמיד נושא שנוי במחלוקת. כשלעצמי לא ממש אוהבת ציורים אלה, בעיקר את אלה שבהם העירום לא קשור לעניין הציור. אבל אין לי בעיה עם אלה שאוהבים ציורים מסוג זה. כל אחד וטעמו האישי. ככלל, העירום הוא מוטיב חוזר לאורך כל הספר, באופנים שונים, והספר גדוש בתיאור ציורים מסוג זה. יו-ליאנג גדלה כיתומה בבית דודה. הדוד היה איש משכיל יחסית לזמן ולמקום, והוא לימד את הילדה לצטט שירים ועוד תובנות על החיים”

“ניגשתי לקריאת הספר הנ"ל עם רקע די מוצק על סין במאה השנים הקודמות. בזכות ספרה המדהים של ליסה סי "סיפור כתוב במניפה" התוודתי לראשונה על טקסי קשירת הרגליים, חשיבותן של רגליי חבצלת ועל ההשלכות שלהן על עתיד הנערות הסיניות. ויתר ספריה המקסימים היו לי כהכרות אישית וצפופה עם התרבות הסינית. אל הציירת משנחאי הגעתי מתוך הבנה שיהיה זה סיפור חיים קשה, על התמודדות קשה, בעולם בו נשים הם קישוט יפה ותו לא, עו”

“לרוב נאמר כי חייו של אמן רצופים סבל, וחייה של הציירת הסינית פאן יוּ-ליאנג קיבלו מנת סבל גדושה. בשנת 1913, בהיותה בת 14 בלבד נמכרה יו ליאנג היתומה ע"י דודה המכור לאופיום, להיכל הפאר הנצחי. בית עינוגים, הנקרא בית הפרחים כי הבנות בהיכל הן הפרחים לשימוש ערב רב של גברים. ב'היכל הנשים'יו ליאנג עוברת תהליך של "למידה" כיצד לדבר ולהתנהג. ארבע שנים קשות עוברות עליה, עד שנקלע למקום קצין מכס המפקח פ”

“הציירת משנחאי הוא סיפורה של יו ליאנג פאנג (המבוסס על סיפורה האמיתי). בשנת 1913 בהיותה בת 13 בלבד (כששמה הוא סיו צ'ינג)היא נמכרת על ידי דודה, וו דינג,שאר בשרה האחרון, המכור לאופיום, האדם שלימד אותה שירה להיכל הפרחים ,בית הזונות שם היא נחשפת למציאות אכזרית שבה בנות עשרה קטנות משמשות כשפחות מין של גברים נושאי משרה,סוחרים,שופטים ואחרים ומשמשות גם כתשלום שוחד בגין אלו, ומשנה את שמה. היא מתחברת לגין לי”

“ציורי עירום היו תמיד נושא שנוי במחלוקת. כשלעצמי לא ממש אוהבת ציורים אלה, בעיקר את אלה שבהם העירום לא קשור לעניין הציור. אבל אין לי בעיה עם אלה שאוהבים ציורים מסוג זה. כל אחד וטעמו האישי. ככלל, העירום הוא מוטיב חוזר לאורך כל הספר, באופנים שונים, והספר גדוש בתיאור ציורים מסוג זה. יו-ליאנג גדלה כיתומה בבית דודה. הדוד היה איש משכיל יחסית לזמן ולמקום, והוא לימד את הילדה לצטט שירים ועוד תובנות על החיים”

“ניגשתי לקריאת הספר הנ"ל עם רקע די מוצק על סין במאה השנים הקודמות. בזכות ספרה המדהים של ליסה סי "סיפור כתוב במניפה" התוודתי לראשונה על טקסי קשירת הרגליים, חשיבותן של רגליי חבצלת ועל ההשלכות שלהן על עתיד הנערות הסיניות. ויתר ספריה המקסימים היו לי כהכרות אישית וצפופה עם התרבות הסינית. אל הציירת משנחאי הגעתי מתוך הבנה שיהיה זה סיפור חיים קשה, על התמודדות קשה, בעולם בו נשים הם קישוט יפה ותו לא, עו”

“לרוב נאמר כי חייו של אמן רצופים סבל, וחייה של הציירת הסינית פאן יוּ-ליאנג קיבלו מנת סבל גדושה. בשנת 1913, בהיותה בת 14 בלבד נמכרה יו ליאנג היתומה ע"י דודה המכור לאופיום, להיכל הפאר הנצחי. בית עינוגים, הנקרא בית הפרחים כי הבנות בהיכל הן הפרחים לשימוש ערב רב של גברים. ב'היכל הנשים'יו ליאנג עוברת תהליך של "למידה" כיצד לדבר ולהתנהג. ארבע שנים קשות עוברות עליה, עד שנקלע למקום קצין מכס המפקח פ”

“הציירת משנחאי הוא סיפורה של יו ליאנג פאנג (המבוסס על סיפורה האמיתי). בשנת 1913 בהיותה בת 13 בלבד (כששמה הוא סיו צ'ינג)היא נמכרת על ידי דודה, וו דינג,שאר בשרה האחרון, המכור לאופיום, האדם שלימד אותה שירה להיכל הפרחים ,בית הזונות שם היא נחשפת למציאות אכזרית שבה בנות עשרה קטנות משמשות כשפחות מין של גברים נושאי משרה,סוחרים,שופטים ואחרים ומשמשות גם כתשלום שוחד בגין אלו, ומשנה את שמה. היא מתחברת לגין לי”