****



את <mark>בועז דנון</mark> פגשתי בדוכן של פרדס בשבוע הספר במתחם שרונה, שהיה האירוע ההמוני הראשון אליו יצאתי בתום הקורונה (מהדורה א', וריאנטים אלפא-גמא).

מאחר שגם הספר שלי יראה אור (בחודש הבא, בעזרת השם) באותה הוצאה, עמדנו בלחות התל-אביבית הקופחת של אותו ערב וחלקנו חוויות מהתהליכים הדומים שעברנו בשלבי העריכה וההוצאה לאור. במהלך הדקות הספורות ששוחחנו לא יכולתי שלא להתרשם מחוש ההומור שלו שביצבץ מכל

"כל שהוא כביצה" מאת <mark>בועז דנון</mark> הוא מסוג הספרים שתתקשו להניח מהיד, הוא סוחף, מחכים, מפתיע ומרתק. רומן הביכורים הזה, שמחברו זכה בפרס ברנר ופרס שר התרבות כנגד כל הסיכויים (הוא לא חמוש ביחסי ציבור משומנים דרך הוצאת ענק), והצליח לעשות את הבלתי יאומן: לשדך בין מתח בלשי קצבי, הומור אקדמי שנון, היסטוריה של תולדות היישוב וידע פנומנלי בשפה העברית.
במרכז הסיפור עומד דויד הלחמי, אשורולוג ירושלמי מבריק, שהוא פנ