"כל שהוא כביצה" מאת בועז דנון הוא מסוג הספרים שתתקשו להניח מהיד, הוא סוחף, מחכים, מפתיע ומרתק. רומן הביכורים הזה, שמחברו זכה בפרס ברנר ופרס שר התרבות כנגד כל הסיכויים (הוא לא חמוש ביחסי ציבור משומנים דרך הוצאת ענק), והצליח לעשות את הבלתי יאומן: לשדך בין מתח בלשי קצבי, הומור אקדמי שנון, היסטוריה של תולדות היישוב וידע פנומנלי בשפה העברית.
במרכז הסיפור עומד דויד הלחמי, אשורולוג ירושלמי מבריק, שהוא פנומן אמיתי בכל הנוגע לכתבי יתדות עתיקים ותרבויות המזרח הקדום. עם זאת, בכל הנוגע לעולם האמיתי – ובמיוחד לדייטים ולנשים – דויד הוא חנון קלאסי, גמלוני וחסר תקנה, שללא כל ספק היה מתקבל לסדרה "היפה והחנון". כמעט כל ניסיון שלו ליצור קשר רומנטי מסתיים בכישלון. במקום לנהל שיחת חולין קלילה ונעימה. דויד, שאינו קולט את האווירה,נ וטה לגלוש תוך דקות ספורות לתוך שיח אינטלקטואלי עמוק, מורכב וייתכן שבלתי מובן. הנשים שיושבות מולו, שכל רצונן היה להעביר ערב סימפטי ורגוע על כוס קפה ועוגה, מוצאות את עצמן בהרצאה אקדמית של מלומד בסגנון ישעיהו ליבוביץ. במקום אווירה רומנטית, הן חשות איום אינטלקטואלי ומרגישות כאילו הן נבחנות על חומר שלא שיננו.
הפער הזה, בין הגאונות המקצועית של דוד לחוסר המיומנות החברתית, גורם לכך שהחיים עצמם פשוט עוברים לידו. דוד מזכיר באישיותו את חזי חזיז, גיבור ספרו של אהרן מגד "זבובים", גאון תמהוני ומבריק בעל זיכרון פנומנלי, המוטרד באובססיביות מגורל העולם אך מנותק לחלוטין מהמציאות היום-יומית. הוא משקיע את כל כולו ואת נעוריו בחקר ופיתוח אובססיבי (וחסר תכלית בעליל) של הפקת אנרגיה ממשק כנפיים של זבובים, בזמן שהעולם האמיתי והאינטימיות חומקים ממנו. באותו אופן, כשהוא חמוש באוצר מילים של תרבויות שנכחדו אך נטול כל הבנה בשפת הגוף של המאה ה-21.
באופן זה דויד מוצא את עצמו מגיע לסוף שנות השלושים לחייו, כשהוא עדיין רווק, בודד, ובעיקר מתוסכל מהעובדה שהוא מבין שפות מתות הרבה יותר טוב מאשר הוא מבין נשים חיות. אך הנה לכם אירוע שמשנה את כל סדר חייו של דוד: בערב סתווי אחד דוד פוגש את נוגה, אקולוגית מקסימה, דתייה לשעבר שמעוררת בו תקווה, ומצליח לקבוע איתה דייט שני. אלא שלמחרת נוגה לא מגיעה. במקומה מופיע שליח מסתורי ומעביר לו ספר שירים עם הקדשה אניגמטית. נוגה עצמה נעלמת כאילו בלעה אותה האדמה.
דויד, משוכנע שהיא לא סתם "סיננה" אותו אלא נקלעה לצרה צרורה, כנגד אופיו ורצונו הוא הופך לבלש פרטי. מסע החיפושים שלו מתחיל באתרי האינטרנט, עובר דרך מפגשים עם טיפוסים מפוקפקים, וצולל עמוק אל תוך קנוניה היסטורית-פוליטית מרתקת מימי המנדט הבריטי (הקשורה לתנועה ה"לטינאית" שביקשה לכתוב עברית באותיות לטיניות)
שם הספר לקוח מהביטוי התלמודי "כל שהוא כביצה – ביצה טובה ממנו", שמשמעותו פשוטה: המקור תמיד עולה על החיקוי. התובנה הזו מלווה את הגיבורים, ונעה סביב המאבק הנצחי שכולנו מכירים: הפער שבין השאיפה הרומנטית לבן או בת הזוג המושלמים לבין הפשרות שהמציאות מכתיבה לנו.
בועז דנון כתב רומן קולח ומשעשע להפליא, שנע בדילוגים קלילים בין קומדיה רומנטית, ספר מתח וסאטירה מהוקצעת על עולם האקדמיה הירושלמי. דויד הוא גיבור מעורר אמפתיה, שה"חנוניות" שלו והנטייה שלו לאינטלקט הופכת אותו לאנושי ונוגע ללב. השפה העשירה של הספר שזורה באוצרות רוח ובידע רב המעיד על כותבו. זוהי ספרות מקור אינטליגנטית, קצבית ומהנה מאוד, שלא לוקחת את עצמה ברצינות תהומית ומספקת לנו הקוראים, חוויית קריאה מרתקת.