“# פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים (שמות לד ו-ז ) הספר הזה עוסק בכפרה על עוונות, באשמה ובבושה. לא אלה שביצעו את העוונות מנסים לכפר. להיפך. מבחינתם הם צחים ונקיים. הם הפרידו בין "אני" לבין "עצמי". "אני" עשה מעשים נוראים בין 8:00 ל 17:00. "עצמי" הלך הביתה, התרחץ, אכל ארוחת ערב ושיחק עם הילדים. "אני" שמעה והריחה את מה שמתרחש 200 מטר ממנה. "עצמי"”

“ספר מעניין שמציג נקודת ראות גרמנית! על התקופה הכי חשוכה בהיסטוריה. השנה היא 1963 אווה בחורה גרמניה בת 24 העובדת למחייתה כמתורגמנית מקבלת הצעה לתרגם עדויות במשפט המתנהל כנגד פושעי מלחמה נאצים. משפחתה ובן זוגה מתנגדים לעיסוק שעלול לטלטל את עולמה השקט. "הניחי לעבר להישאר בעבר, אווה. עדיף ככה, תאמיני לי" אך אווה מחליטה לקבל את העבודה, וכך היא נשאבת לזוועות שהעם הגרמני ביקש לטייח ולהסתיר... "מ”

“אחד הספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה. ספר לא קל. בטח אם אתה גרמני שגדל אחרי מלחמת העולם השנייה. הספר כתוב מצוין והחיטוט הגרמני בפצע "אשמת המלחמה" שבו הוא ישיר, כן, כואב ועמוק. המחברת, גמניה של ה"דור החדש", אינה מרחמת על אותם אלו שחיו באותן שנים. היא מראה כיצד מערב גרמניה חיפתה על רוצחים נאצים בצורה חוקית, כיצד העם הגרמני ניסה לעצום את עיניו בתקווה שאם הוא לא רואה - זה לא קיים. את האמונה של הר”

“ספר מרתק, המבוסס על אמת היסטורית - השואה, מחנה אושוויץ-בירקנאו, ואשמת הגרמנים. זוהי ספרות של הכאה על חטא של הדור הצעיר, שהוריו לקחו חלק בביצוע השואה. לא אוסיף מעבר לכך, גם דברי קודמי מבטאים היטב את אשר יש לי לאמר. תוך כדי הקריאה נזכרתי בביקורי בברלין לפני כ - 20 שנה. בכל פינה הייתה מצבה קטנה או אנדרטה לציון העוול הנורא שנעשה ליהודים. ראיתי את אנדרטת השואה של האדריכל פיטר אייזמן, את המוזיאון היהו”

“# פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים (שמות לד ו-ז ) הספר הזה עוסק בכפרה על עוונות, באשמה ובבושה. לא אלה שביצעו את העוונות מנסים לכפר. להיפך. מבחינתם הם צחים ונקיים. הם הפרידו בין "אני" לבין "עצמי". "אני" עשה מעשים נוראים בין 8:00 ל 17:00. "עצמי" הלך הביתה, התרחץ, אכל ארוחת ערב ושיחק עם הילדים. "אני" שמעה והריחה את מה שמתרחש 200 מטר ממנה. "עצמי"”

“ספר מעניין שמציג נקודת ראות גרמנית! על התקופה הכי חשוכה בהיסטוריה. השנה היא 1963 אווה בחורה גרמניה בת 24 העובדת למחייתה כמתורגמנית מקבלת הצעה לתרגם עדויות במשפט המתנהל כנגד פושעי מלחמה נאצים. משפחתה ובן זוגה מתנגדים לעיסוק שעלול לטלטל את עולמה השקט. "הניחי לעבר להישאר בעבר, אווה. עדיף ככה, תאמיני לי" אך אווה מחליטה לקבל את העבודה, וכך היא נשאבת לזוועות שהעם הגרמני ביקש לטייח ולהסתיר... "מ”

“אחד הספרים היותר טובים שקראתי לאחרונה. ספר לא קל. בטח אם אתה גרמני שגדל אחרי מלחמת העולם השנייה. הספר כתוב מצוין והחיטוט הגרמני בפצע "אשמת המלחמה" שבו הוא ישיר, כן, כואב ועמוק. המחברת, גמניה של ה"דור החדש", אינה מרחמת על אותם אלו שחיו באותן שנים. היא מראה כיצד מערב גרמניה חיפתה על רוצחים נאצים בצורה חוקית, כיצד העם הגרמני ניסה לעצום את עיניו בתקווה שאם הוא לא רואה - זה לא קיים. את האמונה של הר”

“ספר מרתק, המבוסס על אמת היסטורית - השואה, מחנה אושוויץ-בירקנאו, ואשמת הגרמנים. זוהי ספרות של הכאה על חטא של הדור הצעיר, שהוריו לקחו חלק בביצוע השואה. לא אוסיף מעבר לכך, גם דברי קודמי מבטאים היטב את אשר יש לי לאמר. תוך כדי הקריאה נזכרתי בביקורי בברלין לפני כ - 20 שנה. בכל פינה הייתה מצבה קטנה או אנדרטה לציון העוול הנורא שנעשה ליהודים. ראיתי את אנדרטת השואה של האדריכל פיטר אייזמן, את המוזיאון היהו”