ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 22 באוגוסט, 2023
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים (שמות לד ו-ז )
הספר הזה עוסק בכפרה על עוונות, באשמה ובבושה. לא אלה שביצעו את העוונות מנסים לכפר. להיפך. מבחינתם הם צחים ונקיים. הם הפרידו בין "אני" לבין "עצמי". "אני" עשה מעשים נוראים בין 8:00 ל 17:00. "עצמי" הלך הביתה, התרחץ, אכל ארוחת ערב ושיחק עם הילדים. "אני" שמעה והריחה את מה שמתרחש 200 מטר ממנה. "עצמי" בישלה וניקתה, טיפלה בילדים וסגרה היטב את החלונות בגלל הריח והפיח.
לא. את האשמה והבושה, הצורך בכפרה והעינוי המתמיד של הדמיון והמחשבות, נושאים הילדים. והנכדים. והשילשים. והריבעים. ואין כפרה עבורם, ואין מחילה. והעונש נמשך ויימשך גם לדורות שאחריהם.
הגיבורה בסיפור המתרחש ב 1963 היא אווה. צעירה בת 24, יפה ואמפטית, מתרגמת במקצועה. אווה חיה במשפחה חמה ואוהבת, עם הוריה המנהלים מסעדה בשם "בית גרמני" בה מגישים מזון מסורתי גרמני (משהו מקביל, כנראה, ל"בתיה" המיתולוגית שמגישה אוכל "יהודי") יש לה אחות גדולה, שמנה שהיא אחות רחמניה, המטפלת ביילודים. יש לה אח קטן מפונק על ידי כולם. יום אחד התבקשה לתרגם סיפור שלא ייאמן שקרה בתקופת המלחמה.
זה ספר יוצא מהכלל, המתאר את התהליך של חיפוש אחר כפרה, תהליך מייסר, שאינו מקבל שום מענה. קורבנות ישירים עונו, נרצחו, נשרפו ונעלמו מהעולם כאילו לא היו. ניצולים המשיכו לחיות, לכאורה. מחפשים את חייהם שנקטעו. הקורבנות "האגביים" של אותה תקופה, לא עונו, לא נרצחו, לא נשרפו. הם חיו חיים רגילים, לכאורה, עד שהאמת על מה שקרה לדור שלפניהם חלחלה אליהם. ומאז הם נשרפים באש הגהינום.
תודה לעומר ציוני שבזכות ביקורתו הגעתי אל הספר הזה.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה (כפולה) עומר
|
|
|
עומר ציוני
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
יעל - שמחתי שההמלצה שלי הצליחה...
אני מסכים עם כל מה שכתבת וחושב עדיין שזהו אחד הספרים שחשוב שהרבה אנשים יקראו.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה, חני
הספר טוב, כתוב היטב ומספר סיפור מזווית שאינה מוכרת לנו. חוזקו הוא בעיקר בפער הבלתי נתפס שבין החיים השמרנים-בורגנים של הגרמנים בשנים האלה, לבין מה שקרה רק שמונה שנים לפני הסיפור, והתעלמו ממנו כאילו לא היה. אכן, הגרמנים מנסים בהצלחה לא מבוטלת לכפר על מעשי אותה כנופייה ששלטה שם. אפשר לראות שמתקופה של חוסר אנושיות טוטלית יצאה התנהגות אנושית ומוסרית מאד. האם זה מכפר? לא יודעת. אבל אין ספק שזה משפר את ההתייחסות הכללית לעם הזה. |
|
|
חני
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה יעל.
סקירה יפה לבטח יותר מהספר, או כך נדמה לי.
בקשר לדיון שרץ פה. יש לי הרגשה שהגרמנים לא מפסיקים לנסות לכפר. מתוך מחוייבות, מתוך בושה לדור ההורים. ורק מעשיהם מדברים בעד עצמם. הצורה בה הם מטפלים בפליטים מסוריה זה היה מעשה הומני. איך הקימו מרכזי קליטה ואספו אלפי אנשים, באמת ראוי לציון. ועוד הרבה דברים שהם עושים כדי לתרום לחברה.(מקווה שהצד האנטישמי שם לא יעלה). |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
מוש כהן - לא בטוחה שהבנתי את הערתך, וסלח לי אם אני טועה.
האם אתה חושב שלא ניצולי השואה הם אלה שזכותם לסלוח או לא? האם אתה חושב שזה תפקידו של הדור השני, השלישי והלאה? ולעשות זאת מול הדור השני, השלישי והלאה של הגרמנים? טוב. גישה מעניינת ושונה לגמרי מגישתי. |
|
|
מוש
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אוסיף את הקטנה שלי -
אינני מסכים כי תפקידם של הנצל"שים לחוש כן או לא סליחה. גם אלה שעודם, בהחלט לא. תפקידם לחיות את שארית חייהם המעטה בטוב. גאת תפקיד הסליחה כן או לא תופסים הדור השני ואולי אף השלישי, ציאצאיהם, אלו תפקידם כן או לא לסלוח ולשם כך טוב שיבואו גם ספרים כאלו וטוב לקוראם בין אם אתה בקבוצת התפקידם כן או לא (כאמור ואז כמוני) ובין אם אתה לא.
ארשום לי ספר זה. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
נכון, אנחנו אכן יותר רגישים.
אדם שחום עור רגיש לגזענות כלפיו, אסיאטי רגיש לאפליה כלפי הקבוצה שלו בראש ובראשונה, ככה זה עובד לרוב. זה לא אומר שיש אדישות מוחלטת כלפי קבוצות אחרות, יש שיותר איכפת להם ויש כאלה שפחות. אבל בכל הקשור ליחסי גרמניה - ישראל, הכוללים השמדה אכזרית של שני שליש עם בשיטות סדיסטיות אך לפני כמה עשורים נכון ומובן שתהיה רגישות מיוחדת. ובכלל , הספר הזה לא עוסק בשנאת זרים כללית, הוא עוסק בנושא גרמנים ויהודים.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה דן.
כמו שאתה ודאי יודע, ספר מנגן על נימים לגמרי פרטיות ולא דומה קריאת אחד לקריאת אחר(ת) |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה, אנקה.
לדעתי זה לא תפקידו של איש שלא היה שם לסלוח או לא לסלוח. היחידים, כך אני חושבת, שזכותם לעשות זאת אלה הניצולים, והם נעלמו כמעט כולם, גם אלה שהצליחו, נגד כל הסיכויים, להאריך ימים. נכון, שנאה ליהודים קיימת שם ובמקומות אחרים. ימי שנאת זרים הם כימי האנושות, והיא מתקיימת בכל מקום, אפילו פה. |
|
|
yaelhar
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
נכון. הרבה גרמנים חשו וחשים הרגשת אשמה קשה על העבר של גרמניה. וגם נכון שרבים לא חשים שום אשמה על מה שהיה. זה נכון שאנטישמיות קיימת. זה גם נכון שאנחנו רגישים ביותר אליה, יותר מאשר לשנאת זרים אחרת אצלינו ובמדינות אחרות.זה נושא מורכב מדי בשביל תגובה מצידי. |
|
|
דן סתיו
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
YAELHAR
סקירה מצוינת על ספר טוב. מאד נהניתי לקרוא את הניתוח שלך ואת השאלות שהוא מעורר. קראתי את הספר והתרשמתי ממנו, אך נראה לי כי פחות ממך.
|
|
|
אנקה
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
אין לי מושג כמה דורות קדימה בגרמניה עוד יחושו אשמה על אחד הפרקים הנוראיים ביותר בתולדותיה
בה הם רצחו חלק גדול מעם אחר. אני משערת שכל עוד ילמדו שם היסטוריה הנצמדת למציאות. שנאה ליהודים עדיין קיימת שם וגם בהרבה מקומות אחרים.
תודה על הסקירה לספר שכנראה לא אקרא. לא תפקידי לסלוח לאלו שחשים אשמים. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני שנתיים ו-1 חודשים)
סקירה מרתקת לספר שנראה מעניין.
גרמנים רבים, בעיקר דור שני שלישי לנאצים חשו ועודם חשים רגש אשמה קשה על מעשי אבותיהם. חלקם חיים בישראל היום. אפרופו בספר של טננבום האחרון יש סיפור על משפחת גרים גרמנית, המקבלת יחס של "סוג ג'" מהחסידים האחרים. עם זאת עושה רושם שלא פחות גרמנים לא חשים שום אשמה אישית או קולקטיבית, להיפך, האחריות שנכפתה עליהם לכאורה גורמת להם לשנאה יתרה ליהודים וישראל. לפי מה שמצטייר ממקורות רבים האנטישמיות בגרמניה בין אם היא באה בקורלציה עם ארגונים איסלמיסטיים המתחברים לסוציאליסטים, בין אם היא מהסוג שמהלל את היטלר מרימה את ראשה המכוער בגאון.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת
