“אריָה נולדה בתחילת שנות החמישים באיראן, בליל שלג קפוא. אמה הרחיקה עד לקצה השני של העיר כדי להניח את הצרור הקטן שבתוכו עטופה בתה הקטנטנה, בין ערימת שקיות זבל, ולהקה של כלבי רחוב רזים ומורעבים עומדים סביבה ושומרים שלא יאונה לה רע. כך מצא אותה בהרוז, נהג צבאי, אנאלפבית. כשהרים אותה ועירסל אותה בזרועותיו החליט לקרוא לה אריָה, שאומנם באיראן נהוג לקרוא בשם הזה לבנים זכרים, אך כוונתו של בהרוז היתה אחרת.”

“אריָה נולדה בתחילת שנות החמישים באיראן, בליל שלג קפוא. אמה הרחיקה עד לקצה השני של העיר כדי להניח את הצרור הקטן שבתוכו עטופה בתה הקטנטנה, בין ערימת שקיות זבל, ולהקה של כלבי רחוב רזים ומורעבים עומדים סביבה ושומרים שלא יאונה לה רע. כך מצא אותה בהרוז, נהג צבאי, אנאלפבית. כשהרים אותה ועירסל אותה בזרועותיו החליט לקרוא לה אריָה, שאומנם באיראן נהוג לקרוא בשם הזה לבנים זכרים, אך כוונתו של בהרוז היתה אחרת.”