החצר הפנימית – דני בר
מוכרח להודות שההליך המחשבתי שלי שבוי בידיהם של המרכיבים: האסוציאטיבי, הקונוטטיבי, והדזיגנטיבי. השולחים אותו למחוזות בהם הסימבוליות והדימויים חוברים יחד כדי לטפח משמעויות ולדשן רעיונות.
ברוח דבריי דלעיל, סיפרו זה של דני בר מצטייר בעיניי 'כספר בצבע חו... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
מכירים את המזכירה הזו בבית הספר? רק תחלוף על פניה, בלי להוציא הגה, אפילו תנסה להתעלם כי אין לך סבלנות וכוח אליה – וההיא תתפוס אותך ראס בן אנו ותדקלם את כל הרכילויות, הרחשים, ההתרחשויות, מי אמר למה (על הצוות, התלמידים, ההורים – תזהרו!!) - שנסתרו ממך מהפעם הקודמת שחלפת על פניה – הכו... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
https://youtu.be/OER8dtQPF14
"כל מי שחיפש לו רגעים של שלווה ושל התעלות רוחנית, יכול היה למצוא אותם בה. כמו הילכה קסם על מבקריה, ידעה החצר להרגיע את הנפש הסוערת, לרכך את טון הדיבור החד, ללטף את הכאב. אם השדרה הייתה מפלטם של האוהבים, הייתה היא מפלטן של הנשמות האבודות ושל הכמהים לשלוות נפש" (עמ' ... המשך לקרוא
45 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
הרבה מאוד נקודות זכות נזקפות לזכותו של הספר הזה, ונקודה אחת משמעותית נזקפה לחובתי: כל כך הרבה זמן לקח לי להגיע אליו. חני הייתה הראשונה שהמליצה לי על הספר, מְגֻבָּה בביקורתה היפה והרגישה. ואילו אני מיהרתי לעקם את פניי, לכתוב לה משהו על רשימת קריאה ארוכה כאורך הגלות, ולרטון לעצמ... המשך לקרוא
35 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
****
תאמינו או לא, את ״שהיד״ קראתי בכמה שעות מעטות בדרך אל, מ, ובמהלך טיפול שיניים אימתני.
או כמו שאומר אצלנו הפתגם הידוע, גם כשהתרנגול הולך לשחיטה, הוא מוצא זמן לאכול גרגירים.
את הספר כתב, וזה ניכר מכל שורה, איש שב״כ לשעבר, או אם תרצו, גם אם תשים סיר על הראש של העז, עדיין היא... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|