ישיר, בוטה, חסר - פשרות, לועג לחיים מסודרים, מתפלש בקיא, שוביניסט - גברי, אך גם עדין, לירי, מלא - חמלה, אוהב - נשים. צ'רלס בוקובסקי (1920 - 1994), משורר הביבים והברים, מביא לנו בשורות קצרות וארוכות, בשירים ובסיפורים קצרים את אמריקה שאין בה חלום, אמריקה בה אנשים עובדים קשה וללא - תכלית, שותים את עצמם בייאוש - 'מזדמנים מתחרמנים ומחרבנים'. עוצמת שי
ספר זה הוא מבחר מקיף ומייצג של שירתה של יונה וולך, המשוררת הסוחפת והמכשפת, מכל תקופות כתיבתה (1985-1963), ואחד מספרי השירה האהובים ביותר בארץ. הוא כולל את פסגות שירתה מן הספרים 'דברים' (הוצאת עכשיו), 'שני גנים' (הוצאת דגה), 'שירה' (ספרי סימן קריאה), 'אור פרא' (הוצאת איכות), 'צורות' (ספרי סימן קריאה) ו'מופע' (הוצאת הקיבוץ המאוחד). בשער האחרון מובאים
אז מה היה לנו? ריחו המתוק של האלמון, השמש הכתמה, המצירת, המתגלה לפתע במטח האור הראשון כשחוצים אפרסמון לרחב, תכלת לפני הצהרים של פרחי העלש, בשדה כלו, אשכול ברלה על גבעול של חצב והיתה גם המלה "נחליאלי". מה עוד היה לנו? קרויאם ציקדות, כבשים ורדים במדרון השמים והפלומה הרכה, המנשקת, בתחתית אוזנו של החתול וזהו, נדמה לי כל מה שהיה לנו היום
הראשונה מבין חמש האחיות לבית ליסבון שמתאבדת היא ססיליה החיוורת, ססיליה אפופת הילת הקדושה. ארבע האחרות, תרז השכלתנית, מרי הבררנית, בוני המתנזרת ולוקס המשוחררת הולכות בעקבותיה ומתאבדות גם הן.
אביהן של החמש, מורה למתמטיקה בתיכון המקומי, ואמן חמורת הסבר והנוקשה בדיעותיה, כופים על בנותיהם משטר חמור האוסר עליהן כל קשר חברתי ובעיקר קש
פרננדו פסואה (1935-1888) הוא משורר פורטוגלי, וספר והוגה דעות מרכזי של המאה העשרים. הוא יותר ממשורר גדול: הוא מערכת שלמה של משוררים, אדם שחילק את עצמו בתהליך מודע לכמה עשרות משוררים, המדברים כל אחד בקול המיוחד לו, כשמאחורי כל אחד רקע ביוגראפי ואינטלקטואלי שונה. פסואה הוא ספרות שלמה. הוא חילק את קולו בין יותר משבעים ``הטרונימים`` - יוצרים בע
ריימונד קארבר נולד באורגון, ארה"ב, בשנת 1938. נשא אשה בגיל צעיר, והחל לפרנס את משפחתו בשורה של עבודות מזדמנות ומייאשות. שתה, התגרש, שתה עוד, כתב סיפורים קצרים ושירים בין לבין, אולם רק בסוף שנות השבעים החל מזלו להשתנות: קובץ סיפוריו Will You please be quiet, please? זכה להכרה עולמית, הוא הפסיק לשתות, והכיר את המשוררת טס גלגר, איתה חי עד יומו האחרון. בעש
דר שינה מה לחדר השינה ולאנטימיות אם לא החלות וההתעוררות להיות יחד בבדידות הזאת
צחוק של עכברוש הוא רומן עמוק, זועם, מקורי להפליא. הוא כתוב בחמישה ז'אנרים שונים: סיפור, אגדה, שירת-אינטרנט, פנטזיה עתידנית ויומן, שמצטרפים ליצירה מרשימה אחת, קצבית וסוחפת, אפשר לומר מהממת. בצחוק של עכברוש, הגיבור הוא הסיפור עצמו - קורותיה של ילדה בת חמש, שהוחבאה בבור תפוחי-אדמה בכפר קטן בפולין, ושרדה. לאחר כמעט שישים שנה, על סף המילנ
אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז , הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה ל"דעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר – נהר.
כך מתחיל יואל הופמן את תרגומו לספר בו הוא מלקט קטעים נבחרים מ