“"זכרתי אותך ונפשי
חנוקה מעצב שאת מכירה בי".
"אמת, לא עוד אוהבה, אך אולי עודי אוהב.
מה קצרה האהבה, מה ארוכה השכחה".
מילים מרהיבות.
שזורות ב-אמת, כאב, עצבות, פשטות, יופי וכנות.
אלו מילותיו של נרודה לאורך כל ספר שירים הנ"ל.
בצורה מופלאה ונובנה הוא כותב ומצייר עולם ומלואו.”