מדף הספרים של אורן - הספרים שדירגה

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר

בגיל 15, עם מעט כסף בארנק ובגדים שדחס לתיק קטן, בורח קפקא טאמורה מביתו, מעברו, מקללתו האיומה של אביו. מצויד במשאלה עתיקה - למצוא את אחותו ואמו שעזבו את הבית כשהיה בן ארבע - הוא יוצא לדרך בלי לדעת לאן תוביל. ממש כמו נאקאטה, זקן פגוע מוח המתפרנס מאיתור חתולים אבודים, שנהדף אל המסע הראשון בחייו בנסיבות קיצוניות לא פחות. שני סיפורי המסע, ש

את הסוד שסופייה מגלה בגיל שמונה-עשרה היא מחליטה לנצור בלבה לעד. היא מתנתקת מעברה ונישאת לגבר אנגלי שפגשה באתונה, עוקרת מיוון ללונדון ומקימה משפחה. אבל ערב נישואי בתה, אלקסיס, שב העבר ומתדפק על דלתה. סופייה מבינה שכדי לאפשר לבתה להכיר את עצמה ולמצוא את דרכה בעולם, עליה להתפייס עם משפחתה ועם תולדותיה. כשאלקסיס מחליטה לנסוע לכרתים, סו

בוקר אחד ב-1945, בברצלונה אפופת הצללים שעדיין מלקקת את פצעי מלחמת האזרחים, אב מכניס את בנו בסוד בית הקברות לספרים נשכחים, ספרייה שבה אלפי ספרים זנוחים שאיש אינו קורא עוד. הילד דניאל שולף ממדף מאובק את הרומן צל של הרוח, נשבה בקסמו ומבקש לקרוא את כל ספריו של מחברו, חוליאן קאראך. באחד הלילות, בשעה שדניאל מטייל ברחובותיה העתיקים של ברצל

טורו אוקאדה אוהב את אשתו. הוא אוהב גם לבשל, לקרוא ולהאזין למוזיקה, והוא אפילו מתחיל להתרגל לשגרת חייו כמובטל. אבל אז מתרחשים כמה אירועים בלתי שגרתיים: שלא ביוזמתו הוא מתחיל לקבל שיחות טלפון אירוטיות, החתול שלו נעלם, והוא מתוודע לשתי אחיות מסתוריות. אבל השינוי שמערער את שלוותו יותר מכל הוא היעלמה של אשתו, קומיקו. החיפוש אחר אשתו

סיפור מרשים על יריבות וקנאה על רקע הפוליטיקה, התככים והשאיפות האישיות בחצר המלכות.  מרי בולין הופכת לבבת-עינו של הנרי השמיני כאשר היא מגיעה לחצר המלכות כנערה בת ארבע עשרה. מרי מוקסמת מן הנסיך זהוב התלתלים ומתענגת על תפקידה כמלכה הלא רשמית של חצר המלכות המפוארת,  אבל היא מגלה במהרה כי היא כלי משחק במזימות השושלת של משפחתה.  כא

אנקת גבהים הוא הרומן היחיד של אמילי ברונטה: הוא פורסם בשנת 1848, שנה לפני לכתה לעולמה בגיל שלושים. המחברת, בתו של איש כהונה אירי, גדלה עם ארבעת אחיה ואחיותיה (שכל אחד מהם עשה לו שם בזכות עצמו) בשולי הביצות של יורקשייר. היא למדה לאהוב את נופו הקשה והסגרירי של האזור, ופתחה לה עולם משלה שכולו דמיון. רבים המבקרים הרואים באנקת גבהים אחת מן ה

שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר

בחור צעיר, רגיש ומלא חיים מגיע לעיירה קטנה ושלווה ומתאהב בה. הוא מטייל בטבע הנפלא המקיף אותה, קושר קשרים עם האיכרים, קורא את הומרוס תחת כיפת השמים ומתאמץ להנציח את יפי הסביבה ברישומים. אך אז הוא מתאהב באשה. המאורסת לאחר. בסדרה של מכתבים הוא שוטח את נפשו המתלהבת והמתייסרת חליפות, עד לסוף הטרגי. הספר חולל עם צאתו סערה גדולה: הכנסייה דר

חייה של ורוניקה הם לכאורה חיים חסרי דאגה. היא צעירה, נבונה ויפה. יש לה משרה טובה והרבה מחזרים. היא מבלה בבארים תוססים ובמועדוני לילה. אבל משהו חסר. אין בחייה לא שמחה גדולה ולא עצב של ממש. כל ימיה דומים זה לזה. ובבוקר 11 בספטמבר 1997 היא מחליטה למות. ורוניקה מחליטה למות הוא ספר מפתיע של פאולו קואלו, מחברו של רב-המכר הבינלאומי האל

סיפורו של הולדן קולפילד, נער בן שש-עשרה בארצות הברית של אמצע המאה ה-20, כובש לו אוהדים מזה חמישים שנה. ראשון מסוגו, דיבר "התפסן" בשפה שאיש לא דיבר לפניו: בשפה ישירה, פונה בגוף שני לקוראיו, מנבל את הפה בקללות מכל הסוגים, מספר הולדן את סיפור התבגרותו, מוחה על צביעות, מאוהב באמת ובתמימות.

שני קווי עלילה מתפתחים במקביל ברומן המסחרר הזה, פרי עטו של הרוקי מורקמי. האחד מתרחש בטוקיו בעתיד הקרוב , בעולם פלאות קשוח שבו המידע הוא הנכס המקנה עוצמה וזכויות. הקו השני מתרחש במפלט נטול הזמן של הלא מודע", "סוף העולם ".. תושביו אינם יודעים רוע ומוות, אך הם נטולי מהות אנושית . בהדרגה שני הקווים המקבילים מתחילים להתקרב ולהתמזג. המספר ה

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

אב ובן הולכים לבדם לאורך כביש בין־מדינתי באמריקה החרוכה. דבר לא זע בנוף פרט לאפר המתפזר ברוח. אובך קבוע מסתיר את אור השמש. הכול אפור והקור מקפיא. המים בנהרות עכורים, וצבע הוא רק זיכרון רחוק. הם הולכים לכיוון הים, למרות שאינם יודעים מה מצפה להם שם. אין להם דבר פרט לבגדים הבלויים שלגופם, עגלת סופרמרקט מקרטעת, אקדח טעון בשני כדורים והאח

בינואר 2010 הלך לעולמו בקורניש, ניו המפשייר, הסופר האמריקאי ג'רום דיוויד סלינג'ר, בן 91. מחברו הידוע של "התפסן בשדה השיפון", אחד הסופרים המשפיעים ביותר במחצית השנייה של המאה ה-20, פירסם בחייו ספרים מעטים (עדיין לא ברור כמה יצירות נותרו בעזבונו), ובהם צמד הנובלות "פראני וזואי" מ-1961, שראה אור ב"כתר" במלאות שנה למותו. סלינג'ר (שאביו היה יהוד