מדף הספרים של השמכאן - הספרים שדירג

"המידות הקטנות" הוא הזמנה לשיחה אינטימית ונינוחה עם מארחת בלתי נשכחת. במגוון של נושאים, מחינוך ילדים למקצוע הכתיבה ומכפרים בדרום איטליה לפונדקי דרכים מחוץ ללונדון, מציגה גינצבורג דעות מקוריות שמקדימות את זמנן ומאירות מחדש את זמננו. ואולם גינצבורג, גם בכתיבתה הביוגרפית והמסאית, תמיד מספרת סיפור. הסיפורים נבנים מחוויות וחפצים יום

מכללת קורבין, לא־ממש־צפון מדינת ניו יורק, חורף 1959–1960: רוּבֶּן בלום, היסטוריון יהודי – אך לא היסטוריון של היהודים – מצורף לוועדה הבוחנת את מועמדותו של חוקר ישראלי גולה המתמחה באינקוויזיציה הספרדית. כשבנציון נתניהו מופיע לריאיון, במפתיע עם משפחתו, בלום מוצא את עצמו בתפקיד המארח המסויג לאורחים המנפצים את שאננותו האמריקנית. בתערו

"לתורתו של הוסרל היתה השפעה עצומה על התפתחות המחקר הפסיכולוגי… הוסרל התקומם נגד העברת מתודות מדעי-הטבע לשדה שאין השיטה הניסויית הולמת אותו. מאמרו 'פילוסופיה כמדע חמור' נכתב בעיקרו לשם כך… התלהבות מוסרית מפעמת במפעלו… בזמן שהתמוטטו יסודות התרבות האירופאית… ניסה הוסרל לבנות את הפילוסופיה על יסודות איתנים ובדייקנות מתמטית… דר

בחצרו של בית ספר בשכונת אל־עבּאסייה בקהיר חמישה ילדים קושרים את חייהם זה בזה, נעשים חברים לנצח והופכים את בית הקפה השכונתי, קוּשׁתוּמוּר, למקום מפגשם הקבוע, אבל גם לדגם ממוזער של החברה המצרית. אחד מהם, המסַפר, צופה שבעה עשורים לאחור ומתאר בשפה ישירה ומהורהרת, ספוגה בחום, אהבה והזדהות, את קורותיה של החבורה, על תקוותיה ומפחי הנפש שנז

"הספר הזה הוא תרגיל באוטוביוגרפיה דמיונית, לא דימיונית במובן של בדיונית, כי כל הדמויות, המקומות והאירועים התרחשו במציאות, אלא בכך שההיסטוריה העמוקה של חיי הוא מאמץ מתמיד להעצים את הדמיון ולהרחיב את גבולותיו, כדי להגשים את הפוטנציאל הטיפולי והטרנספורמטיבי שלו... הדמיון פועל בכל תחומי החיים שלנו, גם באלו שאנו מחשיבים כרציונליים. ול

בספר זה מכונסים שיריהם של שמונה מגדולי המשוררים של "תור הכסף" בשירת רוסיה, ביניהם אנה אחמטובה, אוסיפ מנדלשטם, בוריס פסטרנק ומרינה צבטאיבה. אחד מתווי גדולתה של שירה זו היה התפקיד ההרואי שנטלה על עצמה. משוררי אותו דור חשו שדבר נורא נפל במולדתם, היו הראשונים להביע זאת בשיריהם, ומשנתחוור כי אמנם כך אירע, שמרו, לא אחת במחיר חייהם, על גחלת

הזעקה של אוסף 49 הוא הרומן הראשון המתורגם לעברית מאת תומס פינצ'ון (נולד ב-1937), אחד הסופרים האמריקאים המורכבים והמוערכים ביותר כיום. יצירתו ניחנה בעומק אנושי וספרותי נדירים, בהומור פרוע ובתנועה גמישה בין חומרים תרבותיים פופולריים. סלמן רושדי כינה את יצירתו של פינצ'ון "הנדירה שבציפורים" ומבקרים אחרים הכתירו אותו בתור "הקול האמריקאי

הלוואי שיכולתי... לעשות את גופו של כל שיר מגופי שלי." המשוררת הארגנטינית היהודייה אלחנדרה פיסארניק( 1936 ? 1972) פרסמה שבעה ספרי שירה, שהיו בימי חייה נחלתם של מתי ? מעט. לאחר מותה זכתה יצירתה להכרה שגאתה לדרגת פולחן, הנמשך עד היום.זה שנים שהיא נחשבת לאחד הקולות החשובים, החדשניים ורבי ההשפעה בשירת אמריקה הלטינית ובשירת הנשים בעולם. שירתה

החקירה, מאת חואן חוסה סאר, מחשובי הסופרים הארגנטינאיים במחצית השנייה של המאה העשרים, הינה מהיצירות הלטינו-אמריקאיות הבולטות של השנים האחרונות. זהו רומן בלשי מקורי ומותח וחידה ספרותית עתירת דמיון, המפתה את הקורא לנסות ולפענח אותה אך לא מפסיקה לתעתע בו. בשיאו של חורף פריזאי, לקראת חג המולד, עומד פקד מורבן בעיצומה של החקירה המסובכ

שישה שירים בפרוזה-הם יצירה יוצאת דופן, הן בתוכנה והן בצורתה, שהנחילה המאה הקודמת לספרות האוונגארד של המאה העשרים. היא ראתה אור ב-1869, אך את תהילתה האמיתית קנתה לה רק למחרת מלחמת העולם הראשונה, עם פריחתו של הזרם הסוריאליסטי, שסופריו ראו במחברה אחד מבשרם הגדול. "שירי מלדורור" הם מסע חסר מעצורים אל תופת ספרותיתת של אכזריות, רשעות ורוע, ש

"אין לא מילה ראשונה ולא מילה אחרונה ואין גבולות להקשר הדיאלוגי (הוא משתרע עד אין גבול בעבר ובעתיד). אפילו משמעויות מן העבר, כלומר כאלה שנולדו בדיאלוג של מאות קודמות, לעולם לא יכולות להיות יציבות (שהובאו אחת ולתמיד לידי גמר, לידי סיום); הן תמיד ישתנו (תוך התחדשות) בתהליך התפתחות הדיאלוג בהמשך, בעתיד. בכל רגע של התפתחות הדיאלוג קיימות

חותם מים הוא דין וחשבון מזהיר ומיוחד במינו של משורר שנשבה לקסם חייה הפיזיים והמטפיזיים של העיר ונציה. פסיפס זה מחזיק ארבעים ושמונה פרקים קצרים שבכל אחד מהם מספר ברודסקי אפיזודה אחת מביקוריו הרבים במקום הזה. כולם ביחד יוצרים הגות על היחס שבין האור והאפלה, ההווֹה והעבר, האבן והבשר, התשוקה וסיפוקה; הגות וידוּיית שלא אחת היא חדורה לג

הסופר מריו לבררו היה גם צלם, הומוריסט, מחבר תשבצים, עורך מגזינים, מיסטיקן, אקזיסטנציאליסט נוירוטי, אדם בודד, חובב מחשבים, מכור לפורנוגרפיה אינטרנטית, אינטלקטואל, היפוכונדר, בעל חוג נצחי לכתיבה יוצרת, בדיכאון כרוני, קורא כפייתי, צרכן מושבע של רומנים בלשיים ועוד.אך יותר מכול, מריו לבררו היה הצלע השלישית ב"משולש הזהב" של הספרות האורוג

מסע בדרכי אפריקה האפלות בעקבותיהם המחליאים של נתיבי העבדות והדיכוי הסעיר את דמו של הסופר והעיתונאי השוודי סוון לינדקוויסט. הוא לקח את ספרו הקלאסי של ג'וזף קונרד לב האפלה, שהרעיד במאה ה־19 את קהל קוראיו באירופה כשחשף את אכזריותו של שלטון הלבנים באפריקה השחורה, ויצא למסעו. הוא קיווה להגיע לאפריקה חדשה, שּפֵרות הרוע סולקו ממנה, אך בז

"פרוזה מופלאה. זמן קריאה: כארבע שעות. זמן זכירה, כמו בעבור המחברת: שאר החיים". כך כתב המשורר יוסף ברודסקי על כתיבתה של פלר יאגי, הסופרת השווייצרית המוערכת הכותבת איטלקית, שספר זה מביא שתיים מיצירותיה. שנות העונש המאושרות מספר על השנים שבילתה המספרת בפנימיות לבנות בשוויצריה. כללי משמעת מחמירים פחות או יותר, מוסכמות שבשתיקה, חביבות

"אם קיים בימינו סופר הקורא תיגר על כל תחום אפשרי, הרי שזה ססר איירה… כשמתחילים לקרוא את איירה אין שום אפשרות לעצור" רוברטו בולניו "ססר איירה יהיה הארגנטינאי הראשון שיזכה בפרס נובל לספרות" קרלוס פואנטס "אני לא נוהגת לקרוא סיפורים קצרים. לרוב הם מעציבים אותי כי הדמויות באות והולכות במהירות רבה כל כך ונראה שלא נפגוש אותן שוב. אבל ה

השני בסדרת ספרי המחזות מתוך סידרה המקיפה את מכלול יצירותיו של חנוך לוין וכוללת את כל המחזות, הסאטירות, פרקי הפרוזה, השירים, המערכונים, הפזמונים והתסריטים הקצרים שכתב חנוך לוין עד היום. בסידרה: מחזות 1 - חפץ ואחרים. מחזות 2 - סוחרי גומי ואחרים. מחזות 3 - יסורי איוב ואחרים. מחזות 4 - מלאכת החיים ואחרים. מחזות 5 - הזונה מאוהיו ואחרים. מחזות 6 -