מדף הספרים של סימן קריאה - הספרים שדירגה

"זו ההיסטוריה של מהפכה שסטתה מדרכה והתירוצים המצוינים שניתנו על כל צעד ושעל לסילופה ועיוותה של התורה המקורית."    כך תיאר ג'ורג' אורוול את חוות החיות בדש הספר כשיצא לאור ב 1945. הסָטירה הנוקבת על ברית המועצות ושברו של חזון המהפכה בידי מי שנחשב ה"מצפון של בני דורו" עדיין מסעירה את קוראיה ומעוררת מחלוקת. עתה, שנים לאחר קריסתה של ברית ה

הרומן המדהים ביותר של העשור. פנינה ספרותית וספר מתח מעולה בעת ובעונה אחת. "רומן זה קרוב ליצירתו של וולטר" (ל"אקספרס, צרפת) "כתוב בוירטואזיות בלתי מצויה" (פנורמה, איטליה) "הספר האינטליגנטי והמרתק ביותר שנכתב זה שנים" (דר שפיגל, גרמניה) "אני חוגג ועמי חוגג העולם הספרותי כולו"

סיפורה של ידידות מיוחדת במינה בין אינטלקטואל ובין פועל מכרות, רוכל, קדר, נגן מסבאות, ומעל לכל אמן החיים, חיים של חירות גופנית ורוחנית - הלא הוא זורבה היווני, שנהיה, בזכות הספר הזה, לבן - אלמוות בלבם של מיליוני קוראים בעולם כולו. הדמות הספרותית הכבירה הזאת נולדה מזכרונות אותנטיים של הסופר. אדם זה שהכיר בצעירותו טבע בנפשו, כך הוא העי

המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.   ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975

"אני שומע אותה יוצאת מהמקלחת, ויכול ממש לראות, דרך הקיר, איך היא מברישה את השיער הארוך שלה, פורמת את הקשרים עד שהוא נהיה חלק. אני שומע אותה מדברת, לא ברור עם מי. אני לא מבין אף מילה, אבל הטון מוצא חן בעיני. מלא מרץ, דעתני, נכון תמיד לפרוץ בצחוק. אני חושב לעצמי: גם היא לבד בבית. בדיוק כמוני." עמיר ונועה, זוג סטודנטים, עוברים לגור יחד בפעם הר

מיכאל יופה - בן חמישים וחמש, אב לתאומים, והאדם הנורמלי היחיד במשפחת יופה, לדעתו - מספר את תולדות חייו. תחילתן בסבו ובסבתו הבאים אל העמק, הוא הולך והיא רוכבת על גבו; המשכן בבנות המשפחה: בחנה הצמחונית - הקנאית, אמו של מיכאל, שבעלה ובנה בוגדים בה; בפנינה היפה, שנאלצה לתת את בנה לאביה ונסגרה בביתה; בבתיה, שהתחתנה עם גרמני והוגלתה אתו ל

סיפור אהבתם של שלושה גברים לאשה אחת, אם בנם זיידה. עלילה המתפרסת על פני כשלושים שנה - משנות העשרים ועד שנות החמישים ומתרחשת בכפר בעמק יזרעאל. האשה היא יהודית והגברים: משה רבינוביץ, איכר אלמן כביר - כוח ושתקן, שברפתו היא מתגוררת, סוחר הבקר הגס גלוברמן, ויעקב שיינפלד, מומחה לבישול, תפירה, חיזור וריקוד. ועוד משתתפים: אשתו של רבינוביץ, ב

“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה. מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו

פרשה מופלאה של אהבה נרקמת בין שני שובכים של יוני דואר במלחמת השחרור.יאיר מנדלסון, מדריך תיירים, מספר על היונים ועל האוהבים, על עצמו, על אמו, שנתנה לו מתנה מפתיעה – סכום כסף שמאפשר לו לבנות בית חדש ולעזוב את אישתו, ועל הקבלנית שמשפצת את הבית ונעשית אהובתו.יונה ונער הוא הרומן השישי של מאיר שלו, מחבר עשו, כימים אחדים, רומן רוסי, פונטנלה

אט - אט, בנשימה ארוכה, במונולוג אחד ושלושה ספורים, נפרשות תולדותיה של משפחת אופים. יחסים מורכבים של אבות ובנים, אהבת - אם ואהבת אשה. סיפור של שכול ומסירות, כאב וזיכרון, מירושלים והגליל של ראשית המאה עד לכפר בשפלה של שנות השבעים. כל זה בכתיבתו הכנה, רבת ההמצאה והדמיון, של מאיר שלו, שכבשה את לב הקוראים ב"רומן רוסי".

בכוח ובנדיבות, בלחש ובסערה, מספרת דורית רביניאן - מחברת רב המכר "סמטת השקדיות בעומריג'אן - את סיפורי האהבה העצובים של משפחת עזיזיאן. מפרס, הודו וטורקיה ועד לגבעת אולגה, בת ים ורמלה. מהימים בהם היינו כולנו "בשר אחד גדול וחם" ועד ש"הדבק הסמיך של הדמעות עשה אותנו שוב למשפחה אחת".

שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר

ספר מרגש ומכמיר לב על חרדת הקיום האנושי ועל מאמצינו להילחם בה, פרי עטו של אחד הסופרים האהובים ביותר במאה העשרים.   למונית של ז'אן עולה איש קשיש והדור: סלומון רובינשטיין, לשעבר מלך הקונפקציה. בין הנהג הפריזאי הצעיר לבין היהודי בן ה-84 נרקמת ידידות מופלאה; המלך סלומון שולח את ז'אן להביא מתנות, ממתקים ואפילו מכשירי טלוויזיה לזקנים בו

אהבה וחושך הם שניים מן הכוחות הפועלים בספרו זה של עמוס עוז, אוטוביוגרפיה הכתובה כרומן משוכלל, מעשה ספרותי צרוף ומזוקק שנפרשים בו שורשי משפחתו של עוז, קורות ילדותו ונעוריו בירושלים ובקיבוץ חולדה, חייהם הטרגיים של הוריו, וכן תיאורים אפיים נרחבים של ירושלים, תל אביב וחיי הקיבוץ בשנות השלושים, הארבעים והחמישים. העולם הספרותי והעולם

תולדות משפחת איכרים, מראשוני המתיישבים בעמק יזרעאל, מסופרות בפי הנכד, שהתייתם מהוריו בגיל רך וגדל בבית סבו ובצל אישיותו. עולמו הוא עולם המיתוסים של ראשית ההתיישבות, תעלומות משפחתו, אגדות העמק וחיי הטבע שבתוכו גדל. את סיפורו הוא מספר באהבה ובגילוי לב. רומן מרתק ומקורי הכתוב ביד אמונה ובדמיון כובש.

איכר זקן וחולה המתגורר בכפר קטן בדרום איטליה נאלץ לעבור לביתם הבורגני של בנו וכלתו במילאנו לצורך השגחה רפואית.  הוא מתעב את החיים בעיר הצפונית המנוכרת שהשמים בה אפורים והאוכל תפל, אבל שם הוא מוצא שתי אהבות אחרונות - אהבת אישה ואהבת סב לנכדו הפעוט. הקשר עם האישה והילד מעניק לימיו האחרונים של הזקן משמעות חדשה לגמרי. מתברר שיש בידו

קורותיה המופלאות של משפחה המתגוררת בעיירה אגדית בקולומביה מסופרות ברומן זה, שהוא אחד ממופתי הפרוזה של אמריקה הלטינית בימינו. קורות המשפחה, שהיא מעין מיקרוקוסמוס הפועל לפי חוקים פנימיים שאינם תלויים בעולם ובזמן הריאליים, הן למעה כרוניקה של האנושות כולה. מאה שנים של אהבה ואמונה ויאוש, שאיפה לאושר ואכזבה, ולבסוף חזרה אל בדידותו

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

סיפוריהם של מהגר יהודי מרוסיה, הנאחז בחיים בכל כוחו ושל אשה בת - ירושלים נאורה ועשויה לבלי חת, המורדת במסורת אבותיה ובערכיהם, ונאבקת מאבק איתנים בשכול, בבגידה ובהתפוררות חיי הנישואין נפרשים כאן, ארוגים זה בזה, על רקע העיר הנחנקת בתפארת עברה. בלשון מאופקת, הנעה הלוך ושוב בין חמלה ואמפתיה לראייה אובייקטיבית ולעיתים גם אכזרית של הדבר