מדף הספרים של פ. - הספרים שדירגה

אם ספרות המאה העשרים תשאיר אחריה עשרה רומאנים גדולים-'לוליטה' הוא אחד מהם.הספר,שנדפס לראשונה בשקט בפאריס ב-1955 (המו"לים האמריקנים חששו להוציאו לאור), חילחל לאט ונעשה כעבור שלוש שנים רב - מכר שערורייתי, שעד מהרה תפס את מקומו הראוי כמושלם ברומאנים של נאבוקוב. האפקט של צבע מופלא שיש לקשקשת של חרקים מסויימים אינו נובע מן הפיגמנט, אלא מ

עמוד ראשון בספר: לילה אחד לפני איזה עשרים שנה, בתקופת המצור שהטילה מחלת החזרת על משפחתנו הענקית, הועברה פראני, אחותי הצעירה ביותר, עם העריסה והכול, אל החדר שהיה אמור להיות נקי מחיידקים, החדר שאותו חילקתי עם אחי הגדול סימיר. אני הייתי בן חמש - עשרה, סימיר היה בן שבע - עשרה. בסביבות שתיים לפנות בוקר, העיר אותי בכייה של השותפה החדשה לחדר.

על פי עדותו של טולסטוי עצמו, נולד הרעיון לכתיבת רומן על מלחמת 1812 במהלך העבודה על רומן מחיי הדקבריסטים שהעלה בדעתו עוד בשנת 1856. בתחילה נועד להיות "רומן משפחתי" . תוך כדי כתיבה עולה הרעיון על "פואימה", דהיינו, יצירה אפית גדולה בדומה ל"איליאדה" של הומרוס ו"פאוסט" של גתה. וכך נעשה ה"רומן" "אפופיאה היסטורית" שחוטי עלילתה מתארגנים מסביב שני מ

שוב ניתנת כאן - והפעם בכרך אחד ובצורה מרוכזת ותמציתית - יצירתו הגדולה של המספר הרוסי, שהדורות חוזרים בכל פעם - ובכל לשונות התרבות של העולם - לקרוא אותה מחדש ולהתענג עליה מחדש. "הנשי?ת הנצחית", כפי שהיא מתגלמת בסיפור אדיר זה, מושכת שוב את הלב לקריאה, והקורא חוזר ונשטף לתוך מאורעות - חייהם של הדמויות האנושיות הללו - אנה קארנינה, ורונסקי,

"מותו של איוואן איליץ'", "סונטת קרויצר" - שניים מן הסיפורים הגדולים והמפורסמים של כל הזמנים - וכן 'חולסטומר' - סיפור שבו נקודת - הראות של סוס מביאה להזרה של הקיום האנושי (מתורגם לראשונה לעברית) - נמנים שלושתם עם מיטב יצירתו המאוחרת של טולסטוי (1885 - 1889). הרומאן הקצר 'הקוזאקים' קדם בכ - 22 שנים לסיפורים אלה, והוא מבוסס על התנסותו של טולסטו

ליאו גורסקי מנסה לשרוד עוד קצת, מקיש על הרדיאטור מדי ערב כדי להודיע לשכנו מלמעלה שהוא עדיין חי, מושך מבטים בדלפק החלב בסטארבקס. אך לא תמיד היו אלה פני הדברים: לפני שישים שנה, בכפר הפולני שבו נולד, ליאו התאהב וכתב ספר. ואף על פי שהוא אינו יודע זאת, ספרו שרד גם הוא-חצה דורות ואוקיאנוסים ושינה את חייהם של אנשים אחדים. אַלמָה בת הארבע-

ריימונד קארבר נולד באורגון, ארה"ב, בשנת 1938. נשא אשה בגיל צעיר, והחל לפרנס את משפחתו בשורה של עבודות מזדמנות ומייאשות. שתה, התגרש, שתה עוד, כתב סיפורים קצרים ושירים בין לבין, אולם רק בסוף שנות השבעים החל מזלו להשתנות: קובץ סיפוריו Will You please be quiet, please? זכה להכרה עולמית, הוא הפסיק לשתות, והכיר את המשוררת טס גלגר, איתה חי עד יומו האחרון. בעש

סיפור "מטורף", משעשע ומבדח, על נושא רציני שמבקש להעיר ולעורר את שפיות-הדעת בעוד מועד ולהתריע על איולתם ורשעותם של בני-אדם שמשחקים כילדים משחקים אסורים, בעולם שבו "הבגרות היא אכזבה מרה וחשוכת מרפא, אלא אם כן יש בכוח הצחוק לרפא משהו". אחד הרומנים הראשונים של וונגוט, שעשה לו שם בספרות העולמית ושהקים לו קהל מעריצים ענקי בקרב צעירים ומב

כשיצא לאור לראשונה בשנת 1967 הפך האמן ומרגריטה מיד לסנסציה ספרותית. יותר מרבע מאה לאחר מות המחבר - פתאום, בהפתעה, מתפרסמת סאטירה כה מלאת אנרגיה, הומור, אומץ פוליטי, יופי רב, כתובה כולה במהלך שנות השיא של הטרור הסטליניסטי של שנות השלושים. הספר תורגם בחיפזון ליותר מעשרים שפות (וגם לעברית, בשם השטן במוסקבה). אלא שהיתה זו גירסה מצונזר