בעיירת ספר מרוחקת חיים התושבים באימה מתמדת מפני האויב שמעבר לגבול. שש שנים לאחר מותו של אחד מיקירי תושביה מלך הפלאפל המקומי עדיין לא השלימו אשתו וששת ילדיו עם המוות הזה, ולכל אחד מהם דרכו שלו להתמודד עמו ועם החיים שגזר. לילה - אישה שוכבת בקצה מגרש כדורגל ריק. שני ילדים מסתגרים עם בז שניסו לאלף. בחור צעיר מתכונן לעזיבה, נערה מספרת לש
"שלום," אמרתי בעברית לאיש שעמד בפתח,
"אתה יונתן?" הוא ספק שאל ספק קבע.
"סליחה," השבתי, "אבל מי רוצה לדעת?"
"סתם עורך דין שמחפש את יונתן," הוא השיב.
"למה? מה הוא כבר עשה?"
"כלום," השיב האיש, "הוא לא עשה שום דבר. אז אתה
לא יונתן?"
"כן, אני יונתן," עניתי לו בחוסר סבלנות. עכשיו כבר
הייתי בטוח שהאורח הלא צפוי הוא ערבי.
"אני יודע מי אתה," הוא אמר לפתע
להפך, ספר שיריו השלושה – עשר של המשורר אשר רייך, מן הבולטים שבמשוררי השירה העברית זה שנים רבות, נגיש לקורא סגנון שירי חדש ומפתיע לביריקה הישראלית ומעמיד מודל חדשני ברצפיו ובצירופיו, המשופע אירוניה והומור. בנימתו ובנעימתו הוא יוצר סוג שירה המכונה על ידו "ראפ פיוט" (ראפיוט עברי שלא חלים עליו דווקא כללי הראפ המוסיקלי, ושאת תחילתו נית
אישה צעירה פוגשת בבית הוריה גבר מסתורי, חבר נעורים של אביה. פגישה מקרית זו מעוררת בה מיד סקרנות ומשיכה אל הגבר המפתיע שעתיד לשנות את מהלך חייה, לערער את יחסיה עם בעלה ולחשוף בפניה אמיתות מכאיבות על עצמה ועל עברם של הוריה. מכאן ואילך נפרשת והולכת פרשת אהבה מיוחדת במינה, בגלים של השפלה ושל אושר, על רקע מאבק עיקש בין הציפיות הרומנט
מר מאני` אינו רק הנסיון הספרותי הנועז ביותר של א.ב. יהושע עד כה, אלא גם, להרגשתי, אחד הרומנים הגדולים של הספרות העברית החדשה. זהו ספר רחב - יריעה, רומן ים - תיכוני, סיפורה של משפחה ספרדית לאורך כ200 - שנה, הנחשף באמצעות 5 שיחות בנקודות צומת היסטוריות.
המשוחחים (שאת חלקו של אחד מהם על הקורא תמיד להשלים) ``נשאבים`` אל סיפור המשפחה ותוהים איש
יצחק בשביס - זינגר סיפר על "בני אדם עם יצרים וחלומות, פחדים ותסכולים, תשוקות פראיות, סטיות". הדמויות בסיפורים השונים הם אנשים "כמוני וכמוך", והשדים שמצויים בתוכם הם "השדים שבתוכנו" - הקול הדובר של היצרים והתאוות, בשביס - זינגר טען שהוא מאמין בנוכחותם של שדים בעולמנו, ועם זאת היה פיקח "כמו שד", ובסיפוריו שילב את יצירי השטן בצורה מתוחכמת
"המאהב" הוא הרומן הראשון שכתב אברהם ב.יהושע, ומיד עם פרסומו ב - 1977 הפך לאחד הרומנים האהובים והנקראים ביותר בספרות הישראליית. הוא תורגם ל - 23 שפות, עובד להצגה בתיאטרון חיפה, ופעמיים עובד לסרט באורך מלא בארץ ובאירופה. שש נפשות מצאו מחבר, ובמונולוגים שתי וערב הן מספרות על עצמן בישראל של תקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה. מן הביקורת: ``...מע
מה שמתחיל בניו יורק, בערב קר בראשית החורף, ייגמר בכניסה ליפו בשיאו המסמא של הקיץ. הם נפגשים במקרה, ליאת וחילמי, ולמשך חורף קפוא אחד, במרחב הזר של העיר הענקית, תוחמים להם טריטוריה אינטימית, קצרת מועד, ייקום בשניים.
כוחות מנוגדים מפעילים אותם: מכאן כמיהה להתמזג גוף ונפש, ומכאן החרדה להיבלע בזולת ולהיטמע עד בלי הכר. הרחק מהבית, ברחובו
"ידעתי. ידעתי מיד שיש צורך בעגיל הפנינה. הוא ישלים את הציור."
בדלפט המשגשגת של המאה השבע - עשרה ידע כל אחד את מקומו: עשירים ועניים, קתולים ופרוטסטנטים אדון ומשרתת. כשמגיעה הנערה חריט לביתו של הצייר ורמר, ברור לה מקומה: עבודות בית, כביסה, וטיפול בשישה ילדים. איש אינו צופה מראש שהתנהגותה השקטה של חריט, התפיסה המהירה שלה, והקסם של ציורי
אורלי קסטל-בלום כתבה את ששת סיפורי הספר הזה במיטב הדמיון השלוח שלה, בשיא כושרה להמציא מצבים ומבטים והארות לא-צפויים. היא מצחיקה וחריפה, "קסטל-בלומית" בתכלית, וזהו אחד מטובי ספריה.
ששת גיבוריה של קסטל-בלום נקלעים לאבסורדים שמייצר איזה מצב של חופש, הנובע מנסיעה, מהינתקות, מיציאה מן הטריטוריה הרגילה – בין אם הנסיעה היא עד אמריקה, ובי
בשלהי 1889, מספרים הביוגרפים, ברוסיה כולה - לא הקבילו אנשים זה את פני זה ברחוב ב'מה שלומך', אלא שאלו: "האם קראת את 'סונטת קרויצר'?" . רבים העריצו את הנובלה כיצירה גאונית ומסעירה, אחרים ראו בה שערורייה.
הסוף לכאורה ידוע מן ההתחלה, שכן הסיפור הוא מונולוג של בעל שרצח את אשתו בהתקף של קנאה, ובכל זאת, הסיפור החזק והנועז ורווי המתח אינו צפוי מרא
אדם צעיר, עודו תועה בדרכי החיים, מתוודע לדמות חידתית, מורה לשעה, המטלטל את עולמו.
שנים מאוחר יותר, כשהזמן כבר נתן בו את אותותיו, הוא מבקש לשחזר את הפגישה הרחוקה, את החודשים הספורים שבהם זכה להכיר את מי ששינה את חייו.
עתה הוא מבין שעליו מוטל להציל מהשכחה דמות נעלמה, שבחרה בשירה כדרך חיים ונדדה בין ערים ושירים.
היצירה, מלאכת הזיכר
בספר שתי נובלות: "מט ילדים" ו"גלית וגורדון" וסיפור: "פעמיים". בנובלה "מָט ילדים" ניבטת חצר-משחקים למרגלות בית-דירות בצ'רנוביץ ממרפסות ומחלונות שונים ומנקודות-ראות מנוגדות של שורת ילדים (ובעיקר ילדות).
כל אחד מאלה הוא ילד מחונן, בעל איזשהו כישור יוצא-דופן, אבל גם חש את עצמו אחֵר או הדוּף ודחוי, בשולי העניינים.
אחדים מהם יהודים, אבל ב
לאה גולדברג כתבה את 'והוא האור' החל מ-1941, והרומאן הופיע לראשונה ב- 1946. "אין בו ריח שעתיד הוא להיות ספר קלאסי", כתב עליו אחד המבקרים סמוך להופעתו – והנה, הרומאן הזה, שהיה שונה כל-כך מרוב הרומאנים בני זמנו בספרות העברית, הוא אחד הבודדים משנות השלושים והארבעים שיוכלו להוסיף ולרגש את הקוראים בני זמננו. רומאן מפתיע באיכויותיו, שבכוחו לתפו
אספרנסה גנץ, זונה יהודיה מבואנוס-איירס, חושפת בפני בתה את סודה: היא, אמה וסבתה היו זונות יהודיות. חייהן היו כרוכים בטבעת כשפים שהועברה מאם לבתה, מדור לדור. הספר מבוסס על סיפורו של ארגון הסרסורים היהודיים, "צבי מגדל", שפעל בבואנוס איירס בשנים 1870-1930.
חברי הארגון אספו בנות יהודיות בפולין ובליטא, סחרו בהן במכירות פומביות ושיעבדו אותן ל
"´תראה´, אני מנסה להתפלמס. ´שום תראה´, רוטן המזוקן ודורך את האקדח, ´או סיפור או כדור בראש´. אני מבין שאין ברירה. ´שני אנשים יושבים בחדר´, אני מתחיל, ´פתאום נשמעת דפיקה בדלת.´ המזוקן מזדקף. לרגע נדמה לי שהסיפור תפס אותו, אבל הוא לא. הוא מקשיב למשהו אחר. מישהו באמת דופק בדלת."
פתאום דפיקה בדלת הוא קובץ הסיפורים החמישי של אתגר קרת.
אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא
הודא, בחורה ישראלית ערביה, שקוראת את יהודה עמיחי וחברותיה יהודיות, והיא שייכת לשני עולמות, לעולם מוצאה הערבי ולעולם תרבותה העברית, מספרת את סיפורה המרתק של משפחה ערבית מופלאה בואדי של חיפה, ואת סיפורי האהבה שלה ושל אחותה. בעט אמן מתוארות פגישות והתנגשויות דרמתיות בין הויות ותרבויות, שמתוכן עולות שאלות נוקבות על מציאות חיינו