להפך, ספר שיריו השלושה – עשר של המשורר אשר רייך, מן הבולטים שבמשוררי השירה העברית זה שנים רבות, נגיש לקורא סגנון שירי חדש ומפתיע לביריקה הישראלית ומעמיד מודל חדשני ברצפיו ובצירופיו, המשופע אירוניה והומור. בנימתו ובנעימתו הוא יוצר סוג שירה המכונה על ידו "ראפ פיוט" (ראפיוט עברי שלא חלים עליו דווקא כללי הראפ המוסיקלי, ושאת תחילתו ניתן לראות בפאומה "ארכימדה", שפורסמה בספרו סדר השירים, ספרית פועלים 1986). זוהי שירה בהירה וקומוניקטיבית, נעדרת פאתוס ועם זאת סוריאליסטית עם הבזקים אקטואליים, רבודה במקצב דיבורי, שמתמלא בצליל וברצף מילים כשנושאי השירים חוזרים על עצמם בווריאציות שונות טעונות בקשת מגוונת של אסוציאציות. שירה זו פותחת אפשרויות חדשות ובלתי צפויות במקוריותן לקורא האמון על שירה. כמו ברוב ספרי השירה של רייך, שכל אחד מהם הוקדש לנושא מיוחד, הנושא כאן הוא גם הנוסח החדש עצמו, שצורתו היאסדר עוקב בתבנית האלף – בית העברי.