מדף הספרים של אסתו'ש - הספרים שדירגה

באמצע החיים, בגיל 52, גליה מועדת ושוברת את הקרסול. האבחנה – שלושה שברים שמחייבים ניתוח.במהלך החודשים הבאים היא מוצאת את עצמה במצב של הסתגרות ארוכה והתנתקות משגרת חייה כאם, רעיה ואשת מקצוע.בשבועות המכריעים האלה, כשהיא אחוזת חרדה מהחזרה אל העולם, דומה שכל משאביה הפיזיים והנפשיים, אינם מספיקים כדי לסייע לה בהתמודדות עם הלא מוכר והלא

יוסף קלדרון כבר חשב שלעולם לא יחזור לשירות פעיל אחרי הפציעה המבצעית הקשה שכמעט גרמה למותו. אבל דווקא עכשיו, כשהוא נכה בגלל הפציעה ואחרי שנים שבהן נקבר בתפקידי הדרכה, פונה אליו ראש המוסד כדי שיפקד על מבצע ישראלי אמריקאי. המטרה: חיסול אוליגרך רוסי מושחת.לקלדרון, חייל ותיק, יש לא מעט סימני שאלה והוא מפנה אותם לראש המוסד ולאשת הקשר, הא

איך בעולם שבו השפע קוסם ומבלבל, נצליח להפחית בזבוז ללא הבחנה ונלמד את הילדים והילדות שלנו חשיבה עצמאית וצרכנות נבונה?מהי הדרך לעזור לילדינו לגלות את הצרכים וההעדפות האמיתיים שלהם, ולבחור לפי מה שמתאים להם, במקום להיות בעיקר מושפעים ממה שיש לחברות ולחברים?כיצד נכוון את הבנות והבנים שלנו לחסוך חלק מכספם ולהשקיע בעתיד, מתוך רצון וא

הייתי כל כך עסוקה בחיפוש אחר אמירה שנונה שמשתמעת לשתי פנים, עד שכמעט מאוחר מדי שמעתי את מנוע המכונית שנסעה במהירות מסחררת לכיוון שלנו. ברגע האחרון הצלחתי להדוף את צביקה לכיוון המדרכה הצרה. מבוהלים, הסתכלנו על המכונית שהמשיכה בנסיעה פרועה. רתחתי על עצמי שלא שמעתי את המכונית בזמן. מה עם חוקי הזהירות? זה בדיוק מה שקורה כשאני מתרכזת ב

"היא לא באמת מבינה מה קורה ביניהם. אבל הוא מבין, והוא יודע מה הוא עושה, הוא מבוגר. הוא מוביל את הקשר הזה שאף אחד לא יכול להבין. אם אימא שלה הייתה יודעת היא הייתה כועסת עליה מאוד. היא יודעת שהיא כבר לא שייכת לעולם שממנו באה. שאין אדם בעולם שיצדיק את מה שהיא עושה. היא לבד. מסתובבת עם זהות כפולה. סוד גדול רובץ לה על הלב, מטלטל, מכווץ, מאיים ל

רוח זרה מציג תמונה מורכבת ומעוררת מחשבה על אודות יצרים אנושיים ועל אודות היחסים בין הטקסט לבין הסוגה הספרותית והרומן שאליהם הוא משתייך. העלילה מתמקדת בסיפור אהבה בלתי שגרתי — סיפור אהבה שיכול להיות שגרתי ביותר בחוגים מסוימים — בין פרופסור לספרות לבין תלמידתו המבריקה והנשואה. הקשר בין השניים משלב התפעלות אינטלקטואלית ורגעים ש

"... אני לא יודעת מה אתה מצפה שאומר. עזבתי כי חשבתי שזה המעשה הנכון ביותר עבור כולם." המבט שלו נראה זועם. "הדבר הנכון? את יכולה להסביר לי, באיזה יקום לעזוב את החבר שלך בלי הסבר זה הדבר הנכון?" הוא דפק באגרופו על הספה. הרגשתי את הזעם ואת הרגשת הבגידה בוערים בו. לא יכולתי להישיר אליו את מבטי.  לפעמים, דווקא כשדברים מסתדרים והחיים נראים רגו

"התרעת נ"ט, מושב שמאלי אחורי," מאותתת לי קסדת הג'נטקס. פאקינג שיט! זה המושב שלי. אני ממתין בחרדה לרגע שהנ"ט יפגע... בשבעה באוקטובר 2023 התעוררה מדינת ישראל לבוקר השחור ביותר בתולדותיה. אלי זילברמן, קצין (מיל') בגבעתי, היה באותו בוקר בביתו בירושלים. בעודו צופה בתקשורת בדיווחים הראשוניים, הוא מקבל טלפון מקצין עמית שנמצא בשטח: "זילברמן, יו

"מִפרקי גופהּ ננעלו. היא שנאה את אִמהּ, שהסכימה ככה לוותר עליה. שנאה את אביה. שנאה את עצמה. שנאה אותו ואת אחיו וגם את אלוהים. גופו המיוזע, הבל פיו, עוררו בה בחילה. הוא הרים מעט את שמלתה. היא מיהרה לעזור לו. הוא הכביד על נשימתה, היא פחדה להיחנק ופלטה צעקה, שהבהילה גם אותה. בתוך כך משכה את השמלה עוד קצת, עד מתחת לחזה, ועצמה את עיניה. היא לא י

"תגיד, ממתי אתה כזה?" "מאז שיש לי דמיון, פנטזיה." "לא, התכוונתי ממתי אתה יודע שאתה כזה?" "זה לדעת ולא ממש לדעת." אתה עונה לו, ולעצמך בפעם האלף, מנסה להבין את המנגנון הזה. הדחקה? הכחשה? פיצול אישיות? "אתה כל כך מפחד, שאתה לא רוצה לדעת. לא יכול לדעת. ובכלל, אין אתה, אין כזה דבר, דעת." "אז מתי באמת ידעת, ידעת באמת?" אבא מנסה להסביר לבנו את החיים

אֶמה, אלמנה ואֵם צעירה, חייבת למצוא עבודה כדי לפרנס את בתה אוליביה ואת עצמה, אולם חוקי העבודה הנוקשים בבריטניה בימי מלחמת העולם השנייה לא מאפשרים להעסיק אלמנות עם ילדים. הסיכוי היחיד שלה הוא לשכנע את מנהלת הספרייה בשכונת מגוריה לקבל אותה לעבודה, בניגוד לחוק. העבודה בספרייה מחייבת את אֶמה להתמודד עם עברה, להסתיר את היותה אם ולהשא

פּּוֹזי מונטגיו מתקרבת לגיל שבעים, ועדיין חיה לבדה בבית האחוזה העצום ששייך למשפחתה כשלוש מאות שנה. אף על פי שביתה האהוב וגניו הגדולים מלאים בזיכרונות מאושרים מימי ילדותה ומהימים שבהם גידלה את ילדיה, היא יודעת שבקרוב יהיה עליה לקבל החלטה לא פשוטה. הבית מתחיל להתפורר, והתחזוקה שלו דורשת יותר ממה שהיא מסוגלת לו. פוזי משתדלת לקבל א

"תאמין במה שאתה רוצה," אמרה לוס, "אך דע לך שהעולם נמצא בסכנה אמיתית. אולי יותר משהיה אי פעם. כל האותות מורים על כך שכוחו של המורלוק גובר. האימה והאלימות הגוברת בצפון היא רק קצה הקרחון. אני לא יודעת כיצד או מדוע זה קורה דווקא כעת ולכן איני יודעת כיצד נוכל להתמודד איתו, אך ברור לי שאם ניכשל, ניכנס לתקופה אפלה שתהיה סופו של העולם כפי שאנו

רינת ועמית, שתי אמניות בתחילת דרכן, מחליטות לעזוב את ישראל לטובת מקסיקו, ארץ הולדתה של רינת. במקסיקו סיטי מחכות להן משפחתה וחברותיה של רינת, וגם "החלום המקסיקני" - פנטזיה של שפע, שמחה והצלחה. בניסיון להיטמע בתרבותה המקורית, יוצאת רינת להרפתקאות מחוץ לסביבתה המוכרת, כאשר בהדרגה צצים קונפליקטים בין התרבות הישראלית הישירה והלוחמנית

שנות השבעים, קיבוץ שיתופי בגליל המערבי. זמנים משונים. גברים יוצאים להילחם ולא חוזרים, מכשירים טכנולוגיים מתחילים לצוץ בכל בית, נערות ונערים רוקדים במועדונים לצלילי הרוקנרול. על רקע המקום והזמן, גדל ילד חירש. בקול ישיר ובשפה צלולה, גונן נשר לא מותיר לנו ברירה אלא להיסחף יחד איתו למסע זיכרונותיו מהקיבוץ. אנו שותפים לכל המראות, הרי

רגע לפני השקיעה, נהג משאית שתקן לוקח את הטרמפיסט הלא נכון; במרתף טחוב, מאייר מתבודד מבחין בסדק ראשון בקיר – ואולי לא רק בו; סופרת שאפתנית יושבת בתחנת משטרה, אי שם בעתיד הקרוב, ומקריאה מיילים של ידיד שנעלם; יוצא טרי בשאלה חולם לבלוע את העולם החילוני בביסים גדולים; ועל ספסל בשיעור קפוארה, אם חד־הורית הולכת ומשתכנעת שחברתה החדשה של בת

"שאני יהיה אהוב על ידי כולם", זה מה שטל איחל לעצמו כשהתבקש לצייר את המטרה, השאיפה והתקווה שלו לקראת השנה הראשונה בחטיבת הביניים. טל הוא ילד עם הפרעת קשב קשה, ילד שכל הזמן מסתבך ומסבך, ילד שלא מבין סיטואציות חברתיות, או יותר נכון- מבין אותן בדרכו הייחודית. האם טל אוטיסט? מי יודע? למה אף אחד במשך שנים לא מצליח להגדיר את הילד הזה ומה המ

אולי המאזין ההוא ברדיו צדק. אולי הבעיה היא שאנחנו חיים יותר מדי זמן. אחרי ארבעים שנה אתה כבר כל כך משועמם שאפילו מי שהכרזת עליו כאהבת חייך, שהקמת איתו באומץ משפחה והחלטת לבנות איתו בית, אפילו הוא מתחיל לשעמם אותך. ואז בעל כורחך אתה מתחיל לחפש תחליפים לשעמום. אתה מתחיל להכאיב לעצמך, כמו תשוש נפש שחותך חתכים בידיו כדי להרגיש חי.

עם כל מגע שלו, חשבתי שהוא מקטין אותי יותר ויותר, עד שאני נשברת לרסיסים. כל תנועה שלו הפכה לכאב חד שפילח את גופי ואת נשמתי. הלב שלי דפק במהירות ובעוצמה ואיים לנתר החוצה מבית החזה. הרגשתי כאילו אין לי כל שליטה על גופי, כאילו הוא כבר לא שייך לי יותר, ואני לא שייכת לאף מקום בעולם.

אחרי שהם אמרו – "הקציצות של אבא טעימות יותר" – נשברתי. "אבא לא פה!" נפלטה ממני צעקה. "אני פה. אני פה כל היום, אני מכינה לכם אוכל ומנקה אחריכם . והוא לא כאן! הוא לא!" גיא ורחלי הם זוג אוהב שהקימו ביחד משפחה נהדרת. אבל כאשר בשבעה באוקטובר גיא נעלם לשירות מילואים שמתארך ומתארך (ועדיין לא נגמר) השגרה הנינוחה והברוכה נסדקת, וככל שחולפים הימ