“בספרו "המרגל שחזר מן הכפור" (הוצאת זמורה ביתן, 1983), אולי ספר הריגול הטוב ביותר שנכתב, עמד ג'ון לה־קארה (איש השירות החשאי הבריטי דייוויד קורנוול) על כך ש"לעבודת הביון חוק־מוסר אחד – התוצאות הן המצדיקות אותה" (עמוד 14).
במקום אחר בספר, שם בפי גיבורו, אלק לימאס, איש מבצעים ותיק בשירות החשאי הבריטי את הקביעה כי המלחמה הקרה היא מלחמה מלוכלכת, "לא־נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני־אדם חפים מפשע. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות – המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה" (עמוד 185). לימאס הבין אז שהוא משמש כלי שרת בידי כוחות גדולים ממנו, אך ידע שזהו חלק ממקצוע הריגול.
הקריאה במותחן החדש של של יונתן דה שליט, "אין הזדמנות שלישית" (הוצאת כתר, 2023), אותו גמעתי ביומיים, החזירה אותי לאמיתות הללו של לה־קארה, משום שהוא הדגים את תקפותן.
דה שליט, בכיר בקהילת המודיעין הישראלית, פרסם לפני שמונה שנים את ספרו הראשון, "בוגד", שהיה מעין הומאז' לספר "החפרפרת" מאת לה־קארה. בהשראת סופר הריגול הבריטי בחר דה שליט לכתוב בשם בדוי, ומאותה סיבה ממש – הוא עדיין בשירות פעיל. ספרו החדש הוא מעין המשך לטרילוגיית מותחני הריגול שכתב, ובו הופעות אורח של גיבורים ישנים אך גם גיבור חדש לגמרי ולא פחות מוצלח.
עלילת הספר נפתחת עם בקשה לא שגרתית שהציג היועץ לביטחון לאומי של נשיא ארצות הברית, סקוט נורטון, מראש המוסד הישראלי, ענת גנור. בקשתו היא שהמוסד יוציא לפועל מבצע לחיסול אוליגרך רוסי מושחת, איש קג"ב בעברו, שלטענת הממשל האמריקני מעורב גם בסיוע לאויביה של ישראל.
גנור הסכימה לבקשתו של נורטון, אך לא היה בכוונתה להפוך את המבצע למשימה רשמית של המשרד, שניתן יהיה לקשר אליה במידה ותיכשל או תסתבך. לכן, היא הטילה אותה על יוסף קלדרון, איש מבצעים עתיר עלילות במוסד. קלדרון הוא המאצ'ו הישראלי הקלאסי. זה שבאלבומו יש תמונה שלו "עם מדי צנחנים ומבט גא ויהיר" (עמוד 36), ובמערכת הביטחון נלחשו בין יודעי דבר "סיפורים רבים על עלילותיו בצבא, בימ"מ וביחידה" (עמוד 42).
בימ"מ היה קלדרון "אגדה מהלכת. פציעתו במבצע לחיסול מחבלים במערות הר חברון והצל"ש שקיבל על אומץ ליבו הפכו לחלק ממורשת היחידה" (עמוד 76). בשנת 1994, במהלך פעילות מבצעית בטשקנט, ואיבד יד ורגל. בשל נכותו "נקבר" בתפקידי הדרכה שנים ארוכות, וסייע בהכנתם של מבצעים שבהם המיומנות הגבוהה שלו היתה רלוונטית. בין אלו ניתן למנות מבצע בו הרגו צלפים פעיל חזבאללה בכיר מטווח רחוק. עתה הוא יוצא, כמו קאובוי מזדקן מהמערב הפרוע, ל"רכיבה אחת אחרונה".
לקלדרון, לוחם ותיק, יש לא מעט סימני שאלה לגבי המבצע. אבל גם הוא יודע שזאת ההזדמנות האחרונה שלו, והרצון לעסוק שוב במבצעים ולא בהדרכה גובר על כל טיעון וספק. כשנשאל האם כל מה שמצליח לגיטימי, השיב בחיוב. "זו מלחמה מלוכלכת" (עמוד 130), אמר וציטט מבלי משים את לימאס.
הוא הקים צוות שכולל את עדי, הקמ"נית הזכורה לטוב מספרו הראשון של דה שליט, ואת אמיר (שגם הוא היה חבר בצוות שצד את הבוגד ההוא), מומחה הנהיגה המבצעית, סרגיי, הצלף שהושאל מהימ"מ, וסטאס, מומחה לאמצעי לחימה (ובעצמו נכה על כיסא גלגלים לאחר שנפצע כלוחם בסיירת מטכ"ל בפעולה בסוריה).
חברה נוספת בצוות היא איב, לוחמת מנוסה שהשתתפה ב־2005 במבצע משמעותי בקואלה לומפור. "ארבעה כדורים היא ירתה בגופו של הביולוג העיראקי שניסה להפוך חיידקים קטלניים לנשק בעבור ארגון אל קאעידה" (עמוד 59). איב היא אולי היחידה בצוות שמעזה, בשל יחסיה עם קלדרון להטיל ספק במניעיו ובהחלטותיו.
למרות ניסיונם ומיומנותם של חברי הצוות, קלדרון ואנשיו יגלו כי המשימה שהוטלה עליהם מאתגרת במיוחד. מנגנונים אפלים שולחים זרועות בכדי לסכל ולשבש את מהלכיהם ולא מן נמנע שיש מי שמשתמש בהם ככלי שרת בתוכנית רחבה בהרבה.
הספר כתוב היטב, קולח ומעניין. כבעבר, המחבר היטיב לשלב אזכורים לאירועים אמיתיים שהופכים את הסיפור למציאותי בהרבה, כמו חרושת השמועות שנקשרו בנשיא ארה"ב טראמפ, ומבצעים שונים של הימ"מ. התוצאה ניכרת באיכות הכתיבה, שלצד היותה מותחת נשארת ריאלית ומקנה לבדיה נופך של אמינות. בקיצור שווה.”
