"תגיד, ממתי אתה כזה?"
"מאז שיש לי דמיון, פנטזיה."
"לא, התכוונתי ממתי אתה יודע שאתה כזה?"
"זה לדעת ולא ממש לדעת."
אתה עונה לו, ולעצמך בפעם האלף, מנסה להבין את המנגנון הזה. הדחקה? הכחשה? פיצול אישיות?
"אתה כל כך מפחד, שאתה לא רוצה לדעת. לא יכול לדעת. ובכלל, אין אתה, אין כזה דבר, דעת."
"אז מתי באמת ידעת, ידעת באמת?"
אבא מנסה להסביר לבנו את החיים שהתהפכו, ילד שחולם להיות הזמרת אילנית, חייל שנמשך למפקד שלו, סקס מזדמן תוך כדי נסיעה ברכבת – גיבורי עד שיבוא כלב ים קטן מתקיימים כולם על קו התפר שבין מציאות והזיה, בין אלימות ואהבה, בין התפרקות ובנייה מחדש.
הדמויות מרכיבות תמונת פאזל, סיפור חיים של מספר, שיוצא למסע בעקבות עברו, כדי להשיב חיים שלא נחיו.
המספר, מעין מקהלה יוונית, מבקש לאחד את הילד והנער והגבר והאבא לדמות אחת שלמה, לאיש שמבקש לקום לתחייה, לדרוש את כל החלקים האבודים של עצמו, להיות סוף־סוף אחד, שלם.
הסיפורים הנפרדים והדמויות השונות מתאחדים לכדי שלמות אומנותית, כרומן או כממואר פואטי, ומספרים סיפור שגדול מסך החלקים שלו, סיפור של חיים.
עד שיבוא כלב ים קטן, ספרו השלישי של ברוך יעקבי, משלים מהלך מורכב ביצירתו שנעה בין סוגות, בין זמנים, בין קולות ספרותיים שונים, ומבקשת להתבונן באופן שבו זהות עצמית הולכת ומתגבשת מתוך מסע חיפוש.
מושלך, ספרו הראשון של יעקבי בפרוזה (הוצאת פרדס), היה מועמד לפרס ברנשטיין וקיבל את פרס שר התרבות לספר ביכורים.
ראשים מדברים, ספרו לנוער, יראה אור בקרוב (בהוצאת טל־מאי). סיפורים קצרים פרי עטו פורסמו במבחר כתבי עת ובבמות ספרות שונות.