מדף הספרים של malv - הספרים שדירג
כבר חמישים ותשע שנים אני מנסה לכתוב את הדברים האלה.
ב-1949, בהיותי מלח באונייה "פאן יורק", כשהשתתפתי בהבאתם של פליטי שואה לארץ, כתבתי ספר שקראתי לו "החברים של בני", כלומר בני מרשק. אישה יפה מכפר יהושע העתיקה את כתב היד אבל איש לא רצה בו והוא אבד.
אני לא בטוח מה אני זוכר באמת, הלוא איני סומך על הזיכרון, הוא ערמומי ואין בו אמת אחת ויחידה. א
אורה, שבנה החייל יוצא למבצע צבאי גדול, בורחת מביתה כדי לא להתענות בציפייה לבשורה הרעה, שאין לה ספק כי תגיע; כסרבנית-בשורה אולי בכלל תוכל למנוע אותה ולהציל את בנה. בדרכה אל הגליל היא כמעט חוטפת את אברם, אהוב נעוריה, ובמשך ימים ולילות היא נודדת אתו על-פני הארץ, ברגל, ועושה את הדבר היחיד שיש ביכולתה לעשות כדי לגונן על בנה ולתת לו כוח: היא
"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם."
"כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות", מעיד על עצמו גרסיה מארקס בכרך הזה - הראשון משלושה - של סיפור חייו.
ואמנם סיפור חייו של הסופר כפי שהוא מסופר כאן הוא גם סיפור לידתה והתגבשותה של המזיגה המושלמת בין החיים לכתיבה, בין החיים לסיפו
הרומאן "דודה חוליה והכתבן" (1977) הוא אוטוביוגראפיה במסווה של בדיה של אחד מגדולי הסופרים בדרום אמריקה. בספר צירוף מיוחד של בידור פופולארי וכתיבה נסיונית. מיד עם הופעתו זכה לתגובות נלהבות והפך לאחד מספריו הנקראים ביותר של ורגס יוסה. במרכז הרומאן פרשת - אהבים בין מאריו בן השמונה - עשרה לדודתו בת השלושים ושתיים. הפרשה מוארת באור פארודי
אלנה פרנטה מסעירה בשנים האחרונות את הספרות האיטלקית. "היא בין הסופרים האיטלקים החשובים של השנים האחרונות... הסופרת האיטלקית הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מעתיר עליה שבחים ה'קוֹריֶרֶה דֶלָה סֶרָה' – אף כי דומה שכתיבתה קרובה יותר לזו של נטליה גינצבורג, בַּמשפטים ובפרטים המצטברים; כלומר, אילו גינצבורג היתה כותבת במאה העשרים-ואחת, א
כל מה שהיה – האובדן, הבגידה והכאב, אבל גם החופים הזהובים וריח המלח והמים, הרעות והאהבה, בעיקר האהבה – נשטף בזרמו של נהר הזמן.
יפים כמו שהיינו הוא סיפורו של דניאל: כנער שמלחמה אחת פיצלה את חייו לשניים ושמה קץ לעידן של תמימות; כחייל שלמד להביט בעולם מבעד לכוונת הצלף, תרגל ריחוק, עד שנאלץ לשוב לגוש קטיף ולסייע בפינוי נוף ילדותו; כגבר ה
"הוא הרגיש שהיובש בגרונו מתגבר, עצר וביקש ללגום מים מהכוס שהונחה לפניו. אבל משום-מה היד ששלח אל עבר הכוס לא הצליחה להגיע אליה. כתמים שחורים הופיעו לנגד עיניו והוא הרגיש שראשו מתנודד. הוא הספיק לשמוע את זעקת אחד המאבטחים באולם, 'הינשוף התמוטט, הינשוף התמוטט', ואז עטף אותו חושך גדול מכל עבריו."
לפעמים, כדי להציל את היקר לנו מכול, עלינו
זמננו המשותף הולך ומתקצר, קוראים יקרים שלי. ייתכן שתראו בדפים שלי תיבת אוצר שברירית, שיש לפתוח בזהירות רבה. ייתכן שתקרעו אותם או תשרפו אותם: זהו גורלן של מילים לעיתים קרובות.
אתם אוחזים בידיכם כלי נשק מסוכן, עמוס סודות של שלוש נשים מגלעד. הן מסכנות את חייהן למענכם. למען כולנו.
לפני שתיכנסו לעולמן, ייתכן שתרצו להתחמש ברעיונות הבאים:
המספר הוא ילד ערבי בביתה של זונה לשעבר שמתפרנסת מטיפול בילדיהן של חברות למקצוע; והסיפור מצייר את דמותה המרשימה של אישה זו – יהודייה, שנולדה בפולין, הגיעה לצרפת וחייתה את אימי השואה – ואת ההווי הססגוני של רובע בלוויל בפריס המאוכלס ברובו במהגרים ערבים, יהודים ושחורים.
ספר מיוחד במינו, עצוב ומצחיק ומרתק, שזכה בפרס גונקור לשנת 1975
חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו - השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.
הוא חוזר אל ריבר החובש שהבטיח למות למענו;
אל אושרי הסמל, הנשמה התאומה, שנשבע לירות בו אם יאבד יד;
אל זיתלאווי שהמציא שפה, ובייליס שהוריד כיפה;
אל שפיצר, שדיקלם "הנרי החמישי" בשלג - ואל אלה שלא חזרו.
"אם יש גן עדן" מהדהד בקול בוטה ו
רומן התבגרות מפעים שבמרכזו קאמי, צעיר הנוטש את עיירת הנמל שבה גדל, מסתער על האורות הבוהקים של טהרן הגדולה ומתאהב בנהגת מרוצים נועזת. אהבתם מובילה אותו אל מסיבות המחתרת של העיר התחתית, אל סמים אסורים, מוזיקה אסורה ותשוקה אסורה.
קאמי משתכן בבניין שבבעלות דודתו, כוכבת עבר שזוהרה הועם, ומתיידד עם דייריו הססגוניים — שופטת קשישה וקש
מיהו הרוזן ממונטה כריסטו? גיבור חידה המעורר הערצה ואימה. איש מסתורין השולט בגורלות בני אדם כאילו היה אלוהים או שטן. אלכסנדר דיומה האב (1870 - 1802) מגולל בכושר המצאה מפליא את הרפתקאותיו המדהימות של גבר גאה, שגורלו בגד בו בהיותו על סף ההצלחה. לאחר ארבע עשרה שנות סבל בתא כלא אפל במצודת איף האיומה הוא יוצא לחופשי בדרך מופלאה, ומכאן ואילך -
"אנשי כדור הארץ, שימו לב בבקשה. כאן פרוסטטניק ווגון ילטץ מהמועצה הגאלקטית לתכנון העל - חלל. תוכניות הפיתוח לאזורי הספר של הגלקסיה מצריכות סלילת דרך אקספרס על - חללית, שתעבור דרך מערכת הכוכב שלכם. למרבה הצער, הפלנטה שלכם היא אחת מאלה שנועדו להריסה. התהליך יארך מעט פחות משתי דקות, במושגים הארציים שלכם. תודה". בלי פאניקה, בלי פאניקה. עבו
שמונה שנים. במלאכת מחשבת מצליחה העיתונאית זוכת הפרסים ליסה טדאו ללכוד את עוצמת ההתאוות הנשית – אינטימית מחד ומעוררת הזדהות כללית מאידך.
שלוש הנשים שטדאו בחרה לחצוב בעֵטה חלון אל נפשן הן לינה, אם לשניים מהפרוורים שנישואיה כבו לגמרי לאחר עשור, ורעבה לתשוקה היא פוצחת ברומן עם אהבה ישנה שמשתלטת עליה לחלוטין; מגי, נערה בת 17 שלכאורה נ
לונדון, ערב השנה החדשה, גג בניין המקפצה. ארבעה בני אדם זרים זה לזה מגלים שהתאבדות בקפיצה היא לא עניין פשוט, ובהחלט לא אקט אינטימי כפי שציפו.
מגיש תוכניות בוקר בטלוויזיה שהסתבך בפרשיית מין מביכה, מתבגרת פאנקיסטית עם ייחוס משפחתי מפתיע וסוד מחריד, אם חד-הורית לבן בעייתי במיוחד ושליח פיצות אמריקאי שתיכנן להיות ברוס ספרינגסטין הבא. מ
⋅ היחסים של ינקי עם נשים תמיד עולים על שרטון והוא לא מבין למה עד שיעל, חברת ילדות יפה וסוערת, שולחת אותו לפענח את התעלומה הגדולה המלווה את חייו: מסתורין היעלמותה של אמו.
⋅ ינקי, קרייתי שנדד לתל אביב והצליח בעסקים, עוזב הכול בהחלטה של רגע, נוסע לאירופה, שם הוא נקלע להרפתקאות מוזרות ונפגש עם מכרים מעברה של אמו, ניצולת מלחמת העולם השנ
כמה פעמים שמענו את השאלה, "זוכר איפה היית ב־ 11 בינואר בשעה 4:19 לפנות בוקר?"
*
זה קרה לפני חמש שנים, ברחבי העולם כולו. אנשים מצאו זוג נעליים בפתח ביתם. מה שקרה אחר כך היה מסתורי ומפחיד הרבה יותר: שבעה ימים שנכנסו להיסטוריה וכונו "שבוע המטמורפוזה", שבמהלכו נכבשה תודעתם של אנשים על ידי תודעות של אנשים אחרים ושבסופו רבים התחילו לחלום חלומ
"התחמקות והולכת שולל היו כלי נשק חיוניים עבורי בילדותי. בגיל ההתבגרות כולנו נהפכים לסוג של מרגלים, אך אני כבר הייתי מרגל ותיק. כשהעולם החשאי דרש אותי, הרגשתי שאני חוזר הביתה."
משנות שירותו במודיעין הבריטי בזמן המלחמה הקרה אל קריירת כתיבה שסחפה אותו אל רחבי העולם, ג'ון לה קארה תמיד כתב מלב הזמנים המודרניים.
בספר הזכרונות שלו, המשע