מדף הספרים של מוריה - הספרים שדירגה
מתי קרה לכם שספר ילדים הצליח לרגש אתכם? כשתקראו את 'הסנדל של אייל' אתם צפויים להיות מופתעים ולגלות שהסיפור התמים הזה מצליח לרגש גם אתכם.
אייל הוא ילד רגיל עם סנדל די רגיל, ואלמלא הוא היה מעקורי מורג שבגוש קטיף סביר להניח שלא הייתם שומעים או קוראים עליו. הסיפור של אייל מתחיל כשהוא מאבד את הסנדל שלו בתוך מהומת הימים שטרם העקירה.
א
האין זה מוזר כי דווקא סיפורם של היהודים שבעין הסערה, היהודים הגרמנים, נדחק לשולי סיפור השואה?
תולדות יהודי גרמניה מעליית היטלר לשלטון עד "ליל הבדולח" נחשבות "מבוא" לתולדות השואה, ואילו סופה של יהדות זו נהיה הערת שוליים בסיפור.
הפרשה הלא זניחה הזאת נפרשת לראשונה בספר זה במלא משמעותה: כיצד סימנה החברה הגרמנית קבוצת מיעוט, גרמנית
"יצירה גדולה באמת, שכמוה לא נראתה זה זמן רב מאוד. אני נסער לנוכח אובלומוב וקורא בו שוב ושוב." לב טולסטוי
"כישרונו של גונצ'רוב גדול משלי עשרת מונים." אנטון צ'כוב
"גונצ'רוב הוא בעל נשמה של בירוקרט, איש נטול אידיאלים ובעל עיניים של דג מבושל, שאלוהים, כאילו בתור בדיחה, העניק לו כישרון גאוני." פיודור דוסטוייבסקי
"התחלתי לקרוא את אובלו
לִילָה צֶ'רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה.
היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמ
"מגילת סן-מיקלה" היא מחרוזת סיפורים מרהיבים מתוך פרשת חיים עתירי - נסיון. דמויות אנשים ונשים ובעלי-חיים במקומות קרובים ורחוקים - למן לפלנד הצפונית, שחוט של אגדה משוך עליה, ועד נאפולי מוכת-הכולרה ומסינה הנהפכת ברעש והבית המופלא באי קאפרי - מוצגים לפנינו מתוך גישה אנושית חמה. לא לחינם הקסים הספר דורות רבים של קוראים בעולם כולו.
אכס
בכרך זה מגיע לסופו המסע המְמַכֵּר בן 1,800 העמודים של כרכי 'החברה הגאונה', שריגש מיליוני קוראים בארבעים וכמה ארצות. ואף שהסיום כבר סוּפּר לכאורה כמין ספוֹילר בעמודים הראשונים של הכרך הראשון, מצליחה אלנה פרנטה לחולל תדהמה גם בשורות האחרונות של הספר, המאיימות להַפֵּך את המבט שלנו על כולו.
הסיפורים של לִילה ואלנה, ילידות 1944, נפרשים
אוריה אדם, רופא משפחה בן שלשים וחמש, מתקשה לעכל את הבשורה. עשרים וחמש שנה לאחר שנטשה אותו אמו ונעלמה, היא מודיעה לו שהיא חוזרת. הימים שלפני שובה מעמתים אותו עם המסקנה הקיומית של חייו הבוגרים: לבדו יחיה האדם. כולם לבדם. גם מי שיש לו אהבה, מקצוע וסבתא שנפשה קשורה בו. הילדות כשורש הלא מפוענח של החיים הבוגרים עומדת במרכז פרפרים בגשם. באיז
ארבעה חברים ללימודים בקולג' קטן במסצ'וסטס עוברים לניו יורק כדי להתחיל את מסלול חייהם: וילֶם טוב הלב ויפה התואר, משתוקק להיות שחקן; גֵ'יי־בּי, שנון ולעתים אכזרי, מבקש למצוא את דרכו אל עולם האמנות; מלקולם, ארכיטקט מתוסכל במשרד יוקרתי; וג'וּד החידתי, המופנם, וגם, מתברר, מרכז הכובד של החבורה.
עם השנים היחסים בין הארבעה מעמיקים ומקדירים
הסיפור המפורסם על התאומות אורה ולי שלא ידעו אחת על קיומה של השנייה, עד אשר קייטנת קיץ הפגישה ביניהן.
בין השתיים נרקמה מערכת יחסים מיוחדת במינה ומטרה אחת להן: לאחד מחדש את המשפחה.
הסופר והעיתונאי אריך קסטנר נולד בעשרים ושלושה בפברואר 1899 בעיר דרזדן שבגרמניה. אימו, אידה, בת הקצב אוגוסטין, היתה נשואה לאמיל קסטנר, מעבד עורות, שאימץ את
אחרי שלושים שנה של אטליז ומשפחה נמאס פתאום לאוסקר קולץ, קצב - אומן ברלינאי. בוקר אחד הוא קם ועולה, לבדו, על המעבורת לקופנהאגן. בכיכר האופרה המלכותית של בירת דנמרק, במרפסת המלון ד'אנגלטר, הוא פוגש במקרה את אירנה טרובנר הצעירה והחיננית, פגישה שלא נעלמת מעיניהם של איש קטן עם אוזניים בולטות ושל גבר נאה וגבוה. עד מהרה הקצב מוצא את עצמו מס
“אני כותבת מפני שאנשים שאהבתי כבר מתו“ - כך נפתח מיכאל שלי, מפסגות הספרות העברית החדשה. חנה גונן, גיבורה בלתי נשכחת, מספרת את סיפור אהבתה האוזלת לבעלה מיכאל בעודה שוקעת יותר ויותר בתוך עולמה הפנימי, עולם של נסיכה שבויה המתגעגעת למרחקים שנבצרו ממנה.
מיכאל שלי הוא רומן נדיר ורב-עוצמה המסמן את יצירתו המוקדמת של עמוס עוז ואת גדולתו
ספר ראשון מסוגו, בעל השפעה כפולה: מוביל במהירות לרגיעה ולשנת לילה נינוחה – ובמקביל מחזק ומעצים את הילדים לקראת אתגרי המחר.
בספר שני חלקים:
בחלק הראשון 10 סיפורים קצרים חווייתיים, המאפשרים לילדים, וגם להורים, להשאיר מאחור את רעשי היומיום ולעבור למצב שקט ורגוע.
בחלק השני 10 סיפורים ארוכים מרתקים, מלאי קסם והשראה, המחזקים את המשאב
קוראים לו צ`רלי גורדון. הוא עובד במאפיה של דונר ואדון דונר נותן לו 11 דולר לשבוע. הוא בן שלושים ושתיים. הוא מפגר. שלוש פעמים בשבוע, אחרי העבודה, הוא לומד במרכז למפגרים בוגרים. בכיתה של מיס קיניאן. הוא רוצה להיות חכם, ולשם כך הוא מוכן לעבור ניתוח להעלאת רמת המשכל. הוא האדם הראשון שניתוח חדשני כזה עומד להתבצע בו. צ`רלי הופך ממפגר לגאון, אך
נער בן שש עשרה מגיע לבדו לירושלים המצולקת ממלחמת השחרור ורחוקה כל כך מבגדאד, שמשם בא. לבדו הוא מפרנס את עצמו מחלוקת עיתונים ומשליחויות על אופניים במשרד ראש הממשלה, ובלי כל היסוס מעז לחלום לעצמו חיים אחרים. לא ייאמן, אפשר לומר למקרא קורותיו של הנער נורי חלסצ'י: איך שוכנה משפחתו בכפר נידח בחולות, ושכניהם שם מוזיקאים עיוורים; ואיך שלח
בסוף החופש הגדול קיבל פתאום עמוס מכתב בדואר. הוא לא זכר את ליבת, הנערה מהדרום שכתבה לו: "עבר רק שבוע מאז נגמר מחנה האימונים ואני כבר מתגעגעת." עמוס מהסס אבל ליבת ממשיכה לכתוב בכנות מפתיעה, במלוא העוצמה והרגש עד שהוא לא יכול עוד שלא לענות. אבל דווקא כשהם קובעים להיפגש, קורה אסון נורא שמשנה את מסלול חייהם.
הוריה של לנה גוננו על עברם בשתיקה עיקשת, והיא גדלה בלא שתדע דבר על ילדותה ועל גלגולי משפחתה.
כשבגרה הבינה כי הנתק שבינה ובין חייה הקודמים מפריע לה להמשיך הלאה, להתקרב אל אנשים ולאהוב.
עשרים שנה לאחר שעלתה לישראל מברית המועצות, לנה חוזרת אל מולדתה ששינתה את פניה כדי להביא משם את אפרו של סבא שלה – ומסעה מסתבך.
ככל שהיא מעמיקה לחדו
הסופר דויד גרוסמן והאמנית מיכל רובנר
יצרו ביחד ספר יפהפה, שמספר בפשטות ובחמימות
על אהבה ובדידות וחיבוק.
ועל ילד אחד, יחיד ומיוחד, שאין עוד כמוהו בכל העולם.
זוהי יצירתם המשותפת הראשונה.
ספר שאין דומה לו, שיגע ללבו של כל ילד וכל אדם, בכל גיל.
איסאקו בן התשע חי בכפר דייגים יפני עלוב ומבודד, אשר תושביו מצויים על סף רעב. הסיפור משתרע על - פני שלוש שנים בהן נעדר אבי המשפחה מהבית, לאחר שנאלץ לשעבד את עצמו. מילות הפרידה של אביו לאמו: "אל תניחי לילדים לרעוב", מכוונות את מעשיו של איסאקו ועומדות בבסיס תפילתו לבוא או - פונה - קמה. תושבי הכפר, המתפרנסים בקושי מדגת הים ומהפקת מלח, מנסי
החיים של אלישה ברנסון נראים מושלמים. היא ציירת מפורסמת שנשואה לצלם אופנה מבוקש ומתגוררת בבית מידות בעל חלונות גדולים שנשקפים אל פארק באחד האזורים הנחשקים ביותר בלונדון. ערב אחד חוזר בעלה מאוחר מהעבודה, ואלישה יורה בו חמש פעמים בפנים, ומאותו רגע לא מוציאה מילה מהפה.
סירובה לדבר, או להעניק הסבר כלשהו למעשה, הופך את הטרגדיה המשפח