"מעולם לא דמיינתי לעצמי שאשוב ואפגוש אותך... כשנפרדתי ממך, אז, לפני עשר שנים, הייתי צריכה לדבר על הכול, אך לא עשיתי זאת. הפרשה כולה כבר נמצאת הרחק מאחור, אבל עכשיו אשוב ואחיה אותה בכתב."
כך פותחת אקי את מכתבה לגרוש שלה, יסואקי, לאחר שפגשה אותו במקרה כשנסעה עם בנה הנכה לצפות בכוכבים מעל הר הגעש זאו שביפן.
"קראתי את מכתבך," עונה לה יסוא
בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד.
מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה.
ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק
"אני רוצה להכיר את כל הצלילים הקיימים בעולם וכל צליל שאני לומד להכיר משלים עוד חלק מהנשמה שלי."
ערן חדש נולד מול עיניו המשתאות של אברם. בכל פעם ששוחחו על מוזיקה פרשו כנפי זהב דמיוניות את זוהרן וגופו התמתח והתעדן.
המון צלילים התנוססו מגופו של הנער.
תחושת סכין מלובנת צרבה את גופו של אברם מבפנים.
"אני משתדל בכל תקופת זמן להקשיב לס
הספר עוסק בסיפור מסע פנימי וחיצוני של דניאל אלבז, אדריכל בן 38, המתבונן בחייו בחוסר שביעות רצון ומחליט להפכם על פיהם. הוא עוזב בפתאומיות את אשתו וביתו וחובר לחברו האבל, שי, למסע רגלי.
דניאל אלבז נולד בחדרה בשכונה אל מול הים שמשורש בהווייתו. בתוך הבליל התרבותי של השכונה הססגונית, האוכל המרוקאי החושני והמשפחתיות ההדוקה. גם לאחר שבגר
האגם הוא סיפור אהבה אפוף מסתורין, הכתוב בסגנונה המדוד והייחודי של הסופרת היפנית המצליחה בננה יושימוטו.
צ'יהי'רוֹ מתגוררת בטוקיו לבדה ומתמודדת עם הפרידה מאמהּ שמתה טרם זמנה. מחלון דירתה היא רואה כמעט מדי יום ביומו את נַקַג'ימָה, המשקיף גם הוא מחלון ביתו. בין אמנית ציורי הקיר לחוקר הגנטיקה הולך ונרקם קשר עדין של אהבה. אבל נקג'ימה נו
יש ואדם נולד והוא יודע סוד. משהו מוחלט וברור, שאי אפשר לבטאו כלל במילים. אבל המשהו הזה נוכח בכל מבט שהוא נותן בעולם; בכל מסע, בכל פרידה, בכל אהבה. וכשהוא מספר על מה שראו עיניו, הוא לא מספר על הדברים עצמם, אלא על הסוד שהתגלה מאחורי הדברים.מארק סטרנד, לדוגמא.אם אתה נותן לשיר של סטרנד להוביל אותך, אתה מגיע למקום הנסתר של עצמך. כי הוא הרשה ל
אוסף סיפורים קצרים (2004) מאת הסופרת הקנדית אליס מונרו (1931), סופרת נחשבת ומוערכת מאוד בקנדה ואף מחוץ לארץ מולדתה. שמונה סיפורים על נשים בשלל גילים ונסיבות, שבעצם הניסיונות שלהן לשרוד כאדם שלם ועצמאי, מביאות על עצמן אובדנים קשים והתנתקויות כואבות וגורמות נזקים לאחרים. ג'ונתן פרנזן, מתוך ההקדמה לספר: "בעיקרו של דבר, בריחה הוא ספר כל כך ט
מפקח משטרה בעיר ספרדית אלמונית משוטט ברחובותיה בנסיון נואש ועקשני ללכוד סוטה שהתעלל בילדה ורצח אותה. הוא בטוח שיוכל לזהותו על - פי הסוד הנורא שישתקף ממבטו. בתוך כך הוא שואב עידוד והשראה מכומר מרקסיסטי זקן וחולני, וממורתה של הילדה הנרצחת, שאליה הוא נקשר בקשר חם ועדין המחולל בו שינוי עמוק. שלוש הדמויות האלה, וגם דמותו של הרוצח, משורט
באי שלֵו, אולי שלו מדי, גרה רות עם פסטו החתול ועם אוליבר שלה, גנן־אמן ופעיל סביבה. בוקר אחד היא מטיילת על אחד החופים ומוצאת שקית ובה תיק אדום של "הלו קיטי". התיק מכיל את יומנה של נאו, נערה יפנית־אמריקאית, שעון עתיק ושני צרורות מכתבים, האחד יפני והאחר צרפתי.
היומן מרתק את רות, יפנית־אמריקאית גם היא. נאו בת ה־16 כמו פונה אליה מעבר למילים
עשו, הרומן הנפלא שהיה לקלאסיקה ישראלית, פורש בנשימה ארוכה, במונולוג אחד ובשלושה סיפורים, את תולדותיה של משפחת אופים. יחסים מורכבים של אבות ובנים, אהבת אם ואהבת אישה: סיפור של שכול ומסירות, כאב וזיכרון, מירושלים והגליל של ראשית המאה העשרים עד לכפר בשפלה של שנות השבעים. כל זה בכתיבה הכנה, העשירה ורבת ההמצאה והדמיון, המוכרת לנו מיצירת
זה הוא ספר על אמנות,
זה הוא ספר על כאב,
זה הוא ספר על אהבה.
גיבוריו של הספר, פסל וצלמת, חיים ונושמים אמנות, העיסוק באמנות נתפס ע"י המחבר כדבר היחיד המאפשר חיים בעלי משמעות, מפלט מחי היום-יום האפורים.
העיסוק באמנות מאפשר 'תעופה', מגשים את השאיפה לעוף מעל חיי החומר, מעל המשכורות, שכר הדירה והמשכנתאות, לעופף בגבהים, לחוות מקרוב את השמש
הוא התיישב במכונית ולא התניע. אל הראי הקטן שבסוכך השמש המתקפל הצמידה יערה תצלום קטן ונושן שלו. הוא במדים מימי המילואים, חובק את רובה הצלפים שלו, גאה, חזק, עיניו מצומצמות ושיניו בוהקות בחיוכו הרחב ביותר, שריר הזרוע הימנית בליטה נוקשה, וסנטרו מזדקר. הניחוח של המתכת המשומנת, החיוניות המתפקעת, הדיוק, הכוח האדיר בקצה האצבע. כמה התגעגע לע