מדף הספרים של זרש קרש - הספרים שדירגה

אילזבת קובלר-רוס יודעת מה להגיד במצבים שבהם רוב האנשים מאבדים בהם את הלשון ואת העשתונות. היא מטפלת באנשים שעומדים למות ובילדים ומבוגרים שעומדים לאבד את יקיריהם. בסדרת ההרצאות שלפניכם, שנערכו בשבדיה ובארצות הברית, היא מספרת בדרכה הפשוטה ומלאת ההומור על דרכה ועל המסע שעברה. מדברי הביקורת על ספריה: כתיבתה מספקת תובנות, שכל מי

אברהם יהושע השל הוא מן ההוגים החשובים של המחשבה היהודית הדתית בארצות הברית במרצית השנייה של המאה העשרים, משורר ופילוסוף בעל ספרי הגות ושירה רבים. כתביו מצאו הד נרחב בקרב יהודים ואף בקרב נוצרים ומתעניינים בהם גם באירופה ובדרום אמריקה. הם תורגמו לאיטלקית, לצרפתית, לגרמנית ולספרדית, ועתה יוצא לאור בשפה העברית הספר שלפנינו, שהוא ספר

אלמן מתלונן על אשתו: שבעה חודשים אחרי מותה היא עושה לו בושות בחלומותיו, מתעלסת בהם עם הרופא הצעיר שלו; אשה שהתאלמנה מעבירה את ערבי ה'שבעה' בישיבה בחושך, צופה בחלון מואר ממול: זקן אוכל שם פרוסות נקניק טבולות בדבש; אהובה הצעיר של אשה ניצולת-שואה, שנורה בסוף המלחמה, חוזר ומופיע לנגד עיניה במלוא יופיו בכל-פעם שהיא מכינה לבעלה תפוח אפוי…

קורותיה של אמה וודהאוז וכל הטעויות שהיא עושה בחיים. מסופרות בהומור נדיר ובהרבה אהבה. ג'ין אוסטן, 1817-1777 , סופרת אנגליה. היתה בתו של כומר וחיה חיים שקטים עם משפחתה בדרום אנגליה. ב-1809 השתקעה בצ'וטן שבהמפשייר. שש יצירותיה החשובות הן תבונה ורגישות-1811, גאווה ודיעה קדומה-1813, פארק מנספילד-1818, מנזר נורתנג'ר-1818 והטיית הלב-1818. גיבורות יציר

מי מאיתנו לא היה רוצה להעלות את מנת המשכל שלו, או לשפר את כושר הזיכרון שלו? המוח הגמיש מציע לנו להסתכל על מוחנו באופן שונה מזה שהורגלנו בו, כעל איבר דינמי שמסוגל להשתנות. בספר מובא מבחר סיפורים מחזית חקר המוח, המערערים על התפיסה המסורתית שלפיה מוח האדם אינו ניתן לשינוי. המחבר מספר על אנשים שמוחם הצליח "לת

שני דגים צעירים שוחים להם ביחד ופוגשים במקרה דג מבוגר יותר ששוחה לכיוון השני, מהנהן לעברם בראשו ואומר, "בוקר טוב, בחורים. איך המים?" ושני הדגים הצעירים ממשיכים לשחות כמה זמן, ואז לבסוף אחד מהם מביט באחר ואומר, "מה זה לעזאזל מים?" דיוויד פוסטר וואלאס מתבונן בשגרת החיים האמריקאית המובנת ביותר מאליה ומזקק מתוכה תמצית רגשית עזה. שעשעונ

פרסי מבולבל. כשהתעורר משינה ארוכה, בקושי זכר את שמו. הזאבה לופה הסבירה לו שהוא גיבור חצוי ולימדה אותו להילחם בעט/חרב שמצא בכיסו. למרות המפלצות שמנסות להרוג אותו ללא הרף, ושמסרבות למות, פרסי מצליח להגיע למחנה של חצויים כמותו. אבל איש במחנה לא מזהה אותו, ושום דבר לא עוזר להעיר את זכרונו הרדום. הוא נאחז בשם היחיד שהוא זוכר מעברו: אנבת´.

לג’ייסון יש בעיה. אין לו מושג כיצד הגיע לשבת באוטובוס בית-ספר כשידיו משולבות בידיה של נערה יפה בשם פייפר. הוא די בטוח שהוא לא מכיר את פייפר, שטוענת שהיא החברה שלו, וגם לא את ליאו, שטוען שהוא חברו הטוב – וגם לא אף אחד אחר מבני כיתתם. למען האמת, ג’ייסון אפילו לא מכיר את עצמו: הוא לא זוכר שום דבר מעברו. אך כשפתאום תוקפות אותם מפלצות… דוו

אביו של ארתורו, תמהוני, מיזנטרופ ושונא נשים בפרט, ירש טירה וגם אינו צריך לעבוד לפרנסתו. הוא שוהה רוב הזמן מחוץ לבית (האם באמת במסעות הרפתקה מיסתוריים?). אמו של ארתורו מתה בלידתו. ארתורו גדל כמעט לבדו, בכפר קטן שהוא אי, לא הרחק מנאפולי. הוא מדמיין את אמו שלא הכיר וסוגד לאביו. כשהוא בן 14, מביא אביו כלה (בת 16)- נערה פשוטה ונוצריה אדוקה

לִילָה צֶ'רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמ

הסופרת רונית מטלון לא מרבה לפרסם, אך עדיין נחשבת לאחת הסופרות המרתקות והרגישות בספרות העברית החדשה. עד כה היא הוציאה רק את הרומנים "שרה, שרה" מ-1995 ו"זה עם הפנים אלינו" מ-2000, אבל שניהם זכו להצלחה גדולה אצל המבקרים והקוראים. נראה ש"קול צעדינו", הרומן השלישי של מטלון, יעורר את אותן התגובות בשל רגישותו הרבה ושפתו המיוחדת. כמו בספריה הקודמ

שופרות / נעמה הנקין לֹא בְּהַרְכָּנַת רֹאשׁ וְלֹא בִּכְפִיפַת גּוּף. גֵּוִי זָקוּף וּמָתוּחַ שֶׁלֹּא לְהַחְמִיץ אֶת הָרֶגַע הַהוּא כְּשֶׁהַשְּׁבָרִים נֶאֱסָפִים לִכְדֵי תְּקִיעָה גְּדוֹלָה וּשְׁלֵמָה. וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאוֹד, וּבְיָד קַלָּה אֲנִי מְסִיטָה אֶת מַלְמָלַת הַמְּחִצָּה שֶׁבֵּין חַ

בבית ההורים, בדירה קטנה ומעופשת במנהטן, בדירה מהודרת יותר בעיר, במשקל תקין, במשקל עודף קל, במשקל שכבר לא נעים לומר מהו – שילה לוין מנסה לחיות את חייה. וזה לא קל. הכול לכאורה בסדר איתה, חוץ ממה שלא: האף שלה יהודי מדי, הלימודים שלה לא מובילים לשום מקום, החברות שלה נישאות בזו אחר זו, הגבר שהיא גואלת מבתוליו הנצחיים מתגלה כשמוק, והעתיד

מחזור צמיחה אַל תִּקְרָא לִי עַכְשָׁו עַלְעַלִּים רַכִּים שֶׁבִּי נִפְתָּחִים כִּמְלוֹא הַנִּימָה. אַל תַּדְלִיק אֶת הָאוֹר, אָנָּא, הָנַח לִנְשִׁימָתָן הַכְּבֵדָה שֶׁל נַעֲלֶיךָ בְּצִדֵּי הַמִּטָּה, הִשָּׁאֵר בְּנַעֲלֵי הַבַּיִת. בָּאוֹר הַמְּעֻמְעָם, לְצַד הַתַּנּוּר הַיָּשִׁישׁ, נְצַיֵּר עֲלֵי כּוֹתֶרֶת רַכִּים, וְ

שירתו של עמיחי חסון היא מסע לירי בין עולמות־תוכן מפתיעים ואולי אף מנוגדים. בקובץ השירים מדבר עם הבית מנהל המשורר דיאלוג חי ואינטימי עם בית המדרש, עם האוהל הצבאי, עם התרבות הפופולרית ועם השירה הישראלית, בלשון שחוגגת את השפה העברית על כל עושר רבדיה. הספר נחתם במחזור שירים ביוגרפי־משפחתי הנע בין טריפולי, ניו יורק ותל אביב, ומציג תמונ

היא רק בת שמונה, הימים הם ימי שנות החמישים , וכבר היא שותפה לסודות עסיסיים, שופעים ורוטטים במשפחה ספרדית ותיקה בירושלים. היא רק ילדה, וכבר היא שותפה מלאה לפרטי פרטים בחייהם הבלתי נסבלים של המבוגרים, המחוללים את הטוב ואת הרע בחיבוקים ובבעיטות, במריבות ובאהבות, אפילו אחרי מותם. היא רק בת שמונה, והיא יודעת שהיא משמשת סיפור-כיסוי לא

סטפן צוויג, בן למשפחה יהודית וינאית, היה מן הסופרים המפורסמים בעולם. ספריו, ובהם משחק המלכים, הרומנים ההיסטוריים והביוגרפיים מארי אנטואנט ומרי סטיוארט, תורגמו ללשונות רבות יותר מכל ספר אחר. בפברואר 1942 שם צווייג קץ לחייו. "לאחר שעולם לשוני שקע לגבי, ומולדתי הרוחנית, אירופה, משמידה את עצמה, לא נותר לי למען מה לחיות," כתב. ספר זכרונות

הוצאת כתר גאה להציג לקהל הישראלי את יצירת המופת של האנס קיילסון, המתורגמת לראשונה לעבריתכאשר מלאו מאה שנים לסופר היהודי-הגרמני, פורסמו יצירותיו מחדש בגרמנית ובשפות אחרות לקול תשואות הביקורת, והחזירו לעולם הספרות המשתאה קול גדול שכמעט נשכח. קומדיה בסולם מינורי, שראה אור לראשונה ב-1947, הוא סיפורם של וים ומרי, זוג הולנדים שמסתירי

סיפור חיים מרתק זה של יהודי בן-תוניסיה, הזורע אור על עולמה של יהדות צפון-אפריקה ועל עברם של המוני עולים, זכה לשבח רב בעולם ובישראל.   "חריפות התיאור, העמקות והדייקנות שבניסוח, עושר הדימויים, הרגישות הבלתי-רגילה לדקויות שביחסים ובמצבים, התפיסה המפוכחת של דמויות וחטיבות חברתיות – ומעל לזה, אומץ-הלב שבניתוח העצמי עד כדי התאכזרות, ו